ת"א 23472-06-13 צ.ח. נ' מדינת ישראל ואח'

לפני בקשה מתוקנת לפטור את התובע מהגשת חוות דעת רפואית מכוח תקנה 127 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") הן מפאת חסרון כיס והן מאחר ופנייתו למספר מומחים ליתן חוות דעת נתקלה בסירוב הואיל ומדובר בתביעה שעניינה רשלנות רפואית. כמו כן, עתר התובע למנות לו מומחה רפואי מטעם בית משפט בתחום כירורגית כלי דם מכוח תקנה 130 לתקסד"א.

הנתבעות התנגדו לבקשה בטענה, כי התובע לא הוכיח עילת רשלנות המקימה לו עילת תביעה ואף לא הוכיח כי עשה ככל שביכולתו לאתר מומחים שיסכימו ליתן חוו"ד בתחום כירורגיית כלי דם ולכן אין למנות לו מומחה רפואי מטעם בימ"ש. כמו כן טענו, כי התובע לא הוכיח חסרון כיס.

התובע יליד 1957, מוגדר כנכה בשיעור 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי ענף נכות כללית והוא מקבל קצבת נכות (כפי שעלה מנספחים עא' ו-עב' שצורפו לבקשה המתוקנת). לטענתו, נגרמו לו נזקי גוף קשים כתוצאה ממספר טיפולים רשלניים של הנתבעים שתחילתם ביוני 2006 והשלכותיהם ניכרות גם כיום.

לאחר שעיינתי בבקשה המתוקנת, בתגובות ובתשובה לרבות בנספחים אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא כי בימ"ש רשאי לעשות שימוש בסמכותו הקבועה בתקנה 130 לתקסד"א ולפטור את התובע מהגשת חוות דעת מטעמו ולמנות לו מומחה מטעם בית משפט, כדלקמן:

"כאשר בעניין שברפואה עסקינן, השילוב של תקנה 127 סיפא ותקנה 130(א) לתקנות, מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מלהגיש חוות דעת מטעמו ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. כך נוצר "עניין שבמחלוקת" למרות שלא הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים (רע"א 10251/02 אפרים כץ – חמים וטעים נ' דואני פ"ד נז(1) 797 (2003); רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי, דינים נא 438 (1997)". (בר"ע (חי') 1775/07 חיים ענבל נ' דאנס בר/צוות בראבו ואח', פורסם ביום 6.7.07 עמ' 5 (להלן: "פס"ד דאנס בר").

בית משפט רשאי למנות מומחה מטעמו ובלבד שניתנה לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם:

"אכן, מינוי מומחה לפי תקנה 130 אינו צריך להיעשות על דרך השגרה ובלשון תקנה 130 הנ"ל יתמנה מומחה בגדרה 'לאחר (שבית המשפט) נתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם'; הטענות שבעלי הדין יכולים לעורר נגד המינוי יכול ותהיינה קשורות לעצם הצורך במינוי, הן לשלב המינוי והן לאישיותו של המומחה; לעניין זה אין בית המשפט מוגבל בשיקול דעתו ורשאי הוא להורות על המינוי כשהנסיבות מצדיקות את הדבר - כבר בשלב מוקדם או להותיר את המינוי לשלב מאוחר יותר, לאחר שייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין; השיקולים אם למנות את המומחה כבר בשלב מוקדם של המשפט רבים ומגוונים הם ואין צורך לפרטם כאן" (רע"א 751/01 כהן נ' מדינת ישראל, פורסם 31.12.2001) (הדגשה שלי-א.מ.ג).

בענייננו, ניתנה לצדדים ההזדמנות להעלות את טענותיהם הן בבקשה המקורית והן בבקשה המתוקנת ואני סבורה כי נסיבות העניין, כפי שיפורטו בהמשך, מצדיקות מינוי מומחה מטעם בית משפט. יודגש, כי אין בהחלטה זו כדי לשלול את זכותם של הנתבעים להגיש חוות דעת רפואית מטעמם (פס"ד דאנס בר, עמ' 7):

"מתן פטור לבעל דין מלהגיש חוות דעת מומחה מטעמו, בשילוב עם הפעלת הסמכות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אינה שוללת את זכותו של בעל הדין שכנגד, ככל שהוא מעוניין בכך, מלהגיש חוות דעת מומחה מטעמו. לכן, אין במינוי מומחה מטעם בית משפט, תוך מתן פטור לבעל דין מלהגיש חוות דעת מטעמו, כדי לפגוע בזכותו של בעל הדין שכנגד להגיש את ראיותיו" (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

ככלל, ההלכה היא כי על התובע לצרף חוות דעת מטעמו. יחד עם זאת, נקבע כי חוות דעת מובאת כראיה להוכחת עילת התביעה, אך היא אינה חלק מהצורה והתוכן הנדרש לניסוח עובדות רפואיות המגבשות את עילה התביעה (ראה החלטה של כבוד הנשיאה השופטת ה' גרסטל, תא (מרכז) 4384-11-10 מור המכון למידע רפואי בע"מ נ' שילה שלמה, פורסם 2.10.11). ובענייננו, אני סבורה כי קביעה זו לצד השיקולים שהנחו את בית משפט בפס"ד דאנס בר לפטור את התובעת מהגשת חוות דעת מטעמה ולמנות לה מומחה רפואי מטעם בית משפט מתקיימים גם במקרה דנן.

עוד נקבע בפס"ד דאנס בר, כי "כאשר בעל דין מבקש לפטור אותו מלהגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, הוא מוותר על יתרון דיוני וראייתי. צריך טעם חזק לסרב לבקשה מעין זו, בקשה שעשויה להצמיח יתרון ראייתי דווקא לצד שכנגד. באספקלריה זו, דומני שראוי לנקוט מדיניות מקלה ביישומה של תקנה 127 סיפא" (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

לטענת התובע, תלונותיו לא טופלו באופן מידי, לכן לקח זמן רב עד שהופנה לטיפול, אחד הצנתורים שבוצעו היה מיותר (ס' 53-69 לבקשה המתוקנת), באחד הצנתורים הותקן לו סטנט קטן שלא התאים למצבו של התובע ולגודל המקובל (ס' 71-73) בניתוח אחר הוסבר לו כי הסטנט הוכנס בצורה לא נכונה וזז ממקומו (ס' 91-96). בנוסף, העלה התובע מספר רב של טענות בעניין הטיפול הרשלני שקיבל לדבריו. מנגד טענו הנתבעות, כי נזקיו המוכחשים של התובע היו קיימים עובר לאירועים נשוא התביעה.

אכן מעיון בתיעוד הרפואי עלה כי התובע סבל בעברו מכאבי רגליים וצליעה ברגל שמאל. יחד עם זאת, רצף האירועים הרב שתוארו בכתב התביעה ובבקשה מעלים שאלות בתחום המומחיות הרפואית המצריכות בירור ולכן אין מנוס אלא למנות מומחה רפואי מטעם בית משפט שיבחן את השתלשלות האירועים ואת טענותיו הרבות של התובע לרבות הטענות כי בגופו הוכנס סטנט לא מתאים ("SHORT STENOSIS"-נספח יז' לבקשה המתוקנת) וכי הייתה היצרות בסטנט ולכן בוצעה הרחבה ע"י בלון (נספח ל') וכי מצבו הרפואי הלך והחמיר בגלל הטיפול הרפואי. בשלב זה, מבלי לקבוע מסמרות האם קיימת רשלנות רפואית והאם יש קשר סיבתי בין הטיפולים אותם קיבל התובע לבין מצבו הרפואי, אני סבורה כי העובדה שמצבו הרפואי של התובע קשה וזאת על אף ריבוי הטיפולים הרפואיים שקיבל, מהווה ראשית ראיה ולו קלושה המלמדת על סיכויי התביעה ולכן יש למנות לתובע מומחה רפואי מטעם בית משפט.

התובע ביקש להשית את שכ"ט המומחה שימונה מטעם בית משפט על הנתבעים בשל חסרון כיס ובקשתו נתמכה בתצהירו. מנגד, הנתבעים התנגדו לכך נחרצות ואף הפנו לפסיקה בה נדחתה הטענה לפטור מחוות דעת בשל חסרון כיס.