ת"א 23457-01-1416 קרן דאב, לארי דאב נ' HSBC Securities Services (Luxembourg) S.A

לפני בקשת הנתבעים לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסך 20,000$ להבטחת הוצאותיהם, היה ותידחה התביעה.

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים החזיקו חשבון השקעות אצל התובעת וביקשו ביום 2.6.10 לפדות את יתרת יחידות ההשתתפות המוחזקות בחשבון ההשקעות בבעלותם ולהעביר את התמורה המתקבלת בגינן לחשבונם בבנק הפועלים בירושלים. ביום 30.9.10, בוצעה הוראת הפדיון, סך התמורה שהתקבלה ממכירת היחידות עמדה על סך של 133,674.65$ וזו הועברה לחשבונם של הנתבעים ביום 3.11.10. על פי הנטען, כשבועיים ימים לאחר ההעברה הראשונה, ביום 16.11.10, ככל הנראה בשל טעות טכנית, בוצעה העברה נוספת של תמורת היחידות לחשבונם של הנתבעים בבנק הפועלים, הפעם הופקדו בחשבון הנתבעים 133,632.65$. התובעת טענה כי עד היום, וחרף פניות חוזרת ונשנות מצד התובעת לנתבעים להשיב את הכספים שקיבלו שלא כדין, לא הוחזרו הכספים ומכאן תביעתם שבנדון.

כתב הגנה טרם הוגש, ובקשה לסילוק על הסף שהגישו הנתבעים נדחתה בהחלטה מיום 13.7.14. המבקשים השתיתו בקשתם שבנדון על סעיף 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וטענו כי התובעת היא חברה זרה ממדינת לוקסמבורג העוסקת במסחר בארץ כגון ניהול תיקי השקעות במניות זרות וניהול קרנות ניירות ערך זרות ופדיונם, ואין בבעלותה נכסים בארץ לצורך הבטחת תשלום הוצאות הנתבעים, אם וכאשר יושתו עליה על ידי בית המשפט. על כן, טענו הנתבעים, כי משמדובר בתובעת שהיא חברה זרה ותושבת חוץ ללא נכסים בארץ, קיים חשש שלא תהיה להם יכולת לגבות הוצאותיהם ככל שהתביעה תסולק או יינתן פסק דין לטובתם, ומשכך ביקשו לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסך של 20,000 $.

ההסדר החוקי הרלוונטי לענייננו אינו זה המצוי בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, כי אם ההסדר מצוי בסעיף 353א לחוק החברות. סעיף זה קובע בזו הלשון:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

על השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו להפעיל את הסמכות לחייב בהפקדת ערובה במסגרת הסמכות הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות, עמד כב' השופט מלצר בפסק דינו ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 11.2.09; פורסם במאגרים):

על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו... זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג. ...שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

 (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות... (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד... משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים".