ת"א 23446-04-14 ריינשטיין נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

תמצית הבקשה ותגובת המשיב

1. בפני בקשת המבקשת, הנתבעת בתיק זה, למתן פטור מהגשת תצהיר וממצאי חוקר מטעמה עד לתום פרשת התביעה (להלן – הבקשה).

2. בדיון קדם-משפט שנערך במעמד הצדדים ביום 01.12.2014, התנגד בא כוח המשיב לבקשת המבקשת.

3. המדובר בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח אותה הגיש המשיב, כאשר לטענתו חבה המבקשת בתשלומם לאור אירוע דליקה שארע בדירתו שבישוב גבע בנימין.

4. המבקשת חולקת על חובת תשלום כלשהי מצדה, תוך שהיא טוענת בכתב הגנתה כי מדובר על אירוע שיש לגביו חשד שנגרם באופן מכוון. עוד טוענת המבקשת, כי תביעת המשיב לתגמולי ביטוח נדחתה בידיהּ מפאת "מסירת עובדות כוזבות באשר להיקף הנזק" (סעיף 2 בבקשה למתן פטור).

5. המבקשת ממשיכה וטוענת, הן במעמד הדיון מיום 01.12.2014, והן בבקשתה, כי חשיפת תצהירו של החוקר מטעמה, ממצאיו והדו"ח שהכין בשלב זה – עשויים להקנות למשיב יתרון בלתי הוגן, שכן עשוי הוא לכוון ולהתאים את עדותו, ואף של העדים האחרים מטעמו, לממצאי החקירה שנערכה לבקשת המבקשת.

6. לאור חשד זה, ולאור פסיקת בית המשפט העליון בפרשת סוויסה (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ,פ"ד נה (1), 515; להלן – פרשת סוויסה), טוענת המבקשת, מוצדק יהיה בנסיבות אילו להתיר לה חיסיון מושהה על דו"ח החוקר וממצאיו עד לתום חקירתם של עדי התביעה.

    

   חיסיון מושהה

7. בשיטת המשפט הישראלית, , מושרשת הגישה – כי על הצדדים "לשחק בקלפים פתוחים" האחד עם השני, בייחוד בהתנהלותם בפני בית המשפט. כך, כל צד נדרש – לבקשת הצד השני – לחשוף בפני הצד השני את כל המסמכים או הראיות מראש, תוך שאין באפשרותו להסתירם לשם הפתעת יריבו בהמשך.