ת"א 23328-10-13 רבקה נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע ואח'

הנתבע 1 עותר למתן החלטה נפרדת בבקשתו לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, התיישנות והעדר עילה, לאחר שביום 10.3.15 דחיתי את בקשת הנתבעת 2 לסילוק התובענה על הסף שנסמכה על אותם טעמים (להלן: "ההחלטה הקודמת"). ההחלטה הקודמת ניתנה לאחר עיון בטיעוני הצדדים בשתי הבקשות ומהווה חלק בלתי נפרד מהחלטה זו.

הנתבעים הגישו, כל אחד בנפרד, בקשה לסילוק התובענה על הסף. הנתבעת 2 הוסיפה לבקשתה טיעון בדבר העדר יריבות. התובעת הגישה תגובתה לשתי הבקשות גם יחד והנתבעת 2 הגישה תשובתה לתגובה.

ביום 5.11.14 התקיים דיון במעמד בעלי הדין ובמהלכו הוצעו הצעות לא מחייבות שנדחו.

ביחס לטענה להעדר סמכות עניינית, טוען הנתבע 1 כי התובענה עוסקת בשאלת זכאות התובעת לגמלת זקנה מיוחדת ולכן, לפי הוראות סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), הסמכות הייחודית לדון בתביעה זו שמורה לבית הדין האזורי לעבודה. מנגד, טוענת התובעת כי קיימת לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעתה הנזיקית לפיצוי כספי בגין התנהלותן הרשלנית לכאורה של הנתבעות כלפיה, המתבססת על הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח - 1968 וחוק הנאמנות, תשל"ט - 1979.

כקביעות בהחלטה הקודמת, אני בדעה כי קיימת לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתובענה.

לפי הוראות סעיף 391(א) לחוק, לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה לפי פרק ח': "(1) של הזכאי לגמלה, או של האדם אשר לידיו ניתנה הגמלה, הטוענים שקופחו בזכותם או שלא הוחלט תוך הזמן הקבוע בתקנות בתביעה שהגישו בהתאם לסימן א' של פרק י"ד; ... (3)של מבוטח או של מי שהיה מבוטח, של הנתבע לשלם דמי ביטוח או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בכל ענין הנוגע לביטוח לפי חוק זה"

סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה קשורה בעניינים שבמומחיותו, כזכאותו של פלוני לגמלה וגובהה. לבית הדין לעבודה אין סמכות ייחודית לדון בתביעה בעילה עצמאית וחיצונית לחוק, כתביעה שמהותה נזיקית המבוססת על עילת הרשלנות (ר' הסיפא לעמוד 2 להחלטה הקודמת והאסמכתאות הנזכרות שם).

אך אציין את רע"א (י-ם) 43847-12-11 הלה פטל נ' המוסד לביטוח לאומי (10.05.2012) שם נקבע כי יש לפצל בין השאלה בדבר עצם הזכאות לקצבה, המצויה בתחום סמכות בית הדין לעבודה, לבין השאלה בדבר חובתו של המוסד לביטוח לאומי ליידע את מבוטחיו בדבר זכאותם לקצבה, המצויה בתחום סמכותו העניינית של בית משפט זה.

מעיון בכתב התביעה עולה כי התובעת הגדירה את מהות התביעה כתביעת "נזיקין" ובמסגרתה הדגישה את חובתן הנטענת של הנתבעות ליידעה בזכויותיה על פי דין ולעזור לה למלא את המסמכים הנדרשים לשם מימושן. התובעת מבססת תביעתה על דיני הנזיקין והנאמנות וטוענת כי הנתבעות התנהלו כלפיה שלא כדין, הפרו חובה חקוקה והציגו בפניה מצגי שווא. גם בהתייחס לפרק האחרון לכתב התביעה, בו פרטה התובעת "תחשיב גמלה", נחזה כי כך עשתה על מנת לכמת את הפיצוי הנזיקי הנדרש בתובענה ולא על מנת לבסס זכאות כלשהי לגמלה (ר' סעיף 46 לכתב התביעה).

טענות לכאוריות אלו הנן נזיקיות במהותן ועל התובעת חל הנטל להוכיחן בכור ההיתוך הראייתי של המשפט עצמו.

מכל אלו, קבעתי כי לבית משפט זה מוקנית הסמכות העניינית לדון בתובענה גם בעניינו של הנתבע 1. ככל וימצא בהמשך ההליך כי התביעה במתכונתה נועדה בכדי "להיכנס בדלת האחורית" לדיון בשאלת הזכאות לגמלת זקנה מיוחדת, ישליך הדבר על תוצאות ההליך ותרופת הנתבע 1 תמצא בפסיקת הוצאות הולמות.

אשר לטענות בדבר התיישנות והעדר עילה, סברתי כי הן ראויות לבירור ראייתי בהליך גופו ולא מצאתי לנכון לסלק את התובענה על הסף בגינן. גם בהקשרים אלו, ההחלטה הקודמת מדברת בעד עצמה.

מכל המקובץ, בקשת הנתבע 1 לסילוק התובענה על הסף נדחית ללא צו להוצאות.

שימת לב הצדדים לישיבת ההמשך, בחסות תצהירים ובמעמד בעלי הדין, שנקבעה ליום 13.7.15 בשעה 11:30.

לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ה, 05 מאי 2015, בהעדר הצדדים.