ת"א 23323-12-13 קאפח ואח' נ' אלציון עולה בע"מ

לפני בקשת הנתבעת כי בית המשפט יורה על עיכוב ההליכים תוך העברת הדיון בתיק זה להליך של בוררות, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות התשכ"ח 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

במסגרת הבקשה טענה הנתבעת כי בין הצדדים נכרת הסכם בוררות מחייב המתייחס בדיוק לסכסוך שעניינו ליקויי בנייה (כפי מהותה של התביעה בפני), ומכאן שיש להעביר את ההליך לבורר בהתאם להסכמות שבין הצדדים.

עוד הוסיפה הנתבעת וציינה כי הייתה מוכנה ועודנה מוכנה לקיים הליך של בוררות, ולצורך כך אף תהא מוכנה לזנוח את הדרישה למינויו של מהנדס הנתבעת כבורר, וחלף זאת להותיר לבית המשפט את מינויו של מהנדס חלופי, בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

התובעים התנגדו וטענו כי לא מתקיימים במקרה דנן התנאים המקדמיים הנדרשים לצורך העברתו של ההליך לבוררות, וממילא לא פעלה הנתבעת כמי שהינה מעוניינת בהליך זה, בשלבים שקדמו להגשת התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשה , בתגובה ובתשובה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן:

א. חלק הארי של תביעת התובעים עניינו שאלת קיומם של ליקויי בנייה ועמידתה או אי עמידתה של הנתבעת בתנאי הוראות התקן הישראלי והוראות הדין.

מקום בירורם של אלה, אינו בבוררות, אלא בבית המשפט.

אציין כי יש לאבחן בין קבלת סיוע של מהנדס ו/או שמאי, לצורך סיוע בבירור טענות הצדדים, לבין הכרעה לעניין משמעות המסקנות בדבר עמידה/אי עמידה בהוראות התקן בהינתן הוראות הדין.

מקום בו במסגרת הליך הבוררות, הוסכם בין הצדדים כי הבורר יהא פטור מן הדין המהותי, מדיני הראיות ומדיני הפרוצדורה, ויפסוק על פי מיטב הבנתו ושיפוטו המקצועי, אין מקום כי ההכרעה בסוגיות הנוגעות להוראות תקן מחייב, תיוותר לשיקול דעתו.

(בעניין זה אני מפנה להחלטתה של כב' השופטת אלשייך בע"א 11151/96 ישעיהו נועם חברה קבלנית בע"מ נ' שוורצמן ואח' (פורסם בנבו – 13.10.96).

אני מוצאת עם זאת להדגיש כי אין בהחלטתי זו כדי הבעת עמדה לעניין קיומם או העדרם של ליקויים בניגוד להוראות התקן או התקנות, אלא אך כי המקום לבירורם של אלה, הינו בפני.