ת"א 23322-01-13 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ג' ואח'

לפניי בקשות למתן צו לגילוי מסמכים.

1. התובע בתיק העיקרי, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), הגיש בשנת 1993 תביעת חוב כנגד הנתבע 1 בתיק העיקרי, מר פ' ג' (להלן: "הנתבע"). בשנת 1994 ניתן פסק דין כנגד הנתבע ונפתח תיק הוצל"פ לגביית החובה. מאז שנת 1994 ועד היום – לא שולם החוב (שהצטבר לכדי כ-800,000 ₪).

2. לטענת הבנק, חקירותיו העלו כי קיימת דירה הרשומה על שם הנתבעת 2 בתיק העיקרי, גב' ד' ג' (להלן: "הנתבעת"), אשר למעשה משמשת למגורי הנתבע יחד עם הנתבעת (להלן: "הדירה").

3. נוכח האמור, הגיש הבנק את התביעה בתיק זה ובמסגרתה ביקש כי ינתן פס"ד הצהרתי לפיו הדירה שייכת לנתבע ולא לנתבעת, ולמצער – שייכת לשניהם בחלקים שווים (להלן ביחד: "הנתבעים"), וזאת על מנת שיהא ניתן לפעול לגביית החוב על דרך של מימוש הדירה.

4. הנתבעים מתנגדים לסעד המבוקש וטוענים כי הדירה אכן שייכת לנתבעת בלבד, כפי שרשום. כתב ההגנה ארוך וכולל טענות רבות ומפורטות שאין צורך לסקור כעת.

5. במסגרת ההליכים המקדמיים שמתנהלים בתיק, ביקשו הנתבעים מסמכים מהבנק - ונענו באופן חלקי. לכן, הגישו הנתבעים את הבקשה הנוכחית (להלן: "בקשת הנתבעים") ובה מתבקש בהמ"ש להורות לבנק להעביר לעיונם רשימה ארוכה של מסמכים (18 במספר) המפורטים בסעיפים 3(א) + 3(ב) לבקשה. הבנק הגיש תשובתו לבקשה, ובה מוסברת התנגדותו למבוקש. בנוסף, במסגרת התשובה ביקש אף הבנק כי ינתן צו כלפי הנתבעים להעברת מסמכים לעיונו (להלן: "בקשת הבנק").

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה – מצאתי לדחות את שתי הבקשות (למעט פריט בודד).

   בקשת הנתבעים – 

7. סעיף 3(א) i- אין כל רלבנטיות בשלב הזה לכתב התביעה בתיק משנת 1993. המדובר בפסק דין חלוט מזה למעלה מ-20 שנים.

8. סעיף 3(א) ii- הנתבע יכול בעצמו לאתר כל מסמך שהוא מעוניין בו מתיק ההוצל"פ הפתוח על שמו.