ת"א 23316-11-12 עירית עפולה נ' ליפשיץ

בפניי בקשת הנתבע להגשת מסמכים משלימים ודרישה לראות בבקשה זו כבקשה להארכת מועד.

המסמכים אשר צירופם מבוקש, הם כתב המרצת פתיחה במסגרת הליך 13928-09-13, פסק דין שניתן באותו הליך, העתק הבקשות למתן צווי ירושה שהוגשו מטעם הנתבע בהתייחס לקרובי משפחה שונים ורלוונטיים.

לטענת הנתבע, מסמכים אלה מעידים על זיקת הנתבע למקרקעין נשוא התביעה, מאמציו להסדרת זכויותיו בהם והתייחסותו לנכס כבבעלותו הבלעדית.

התובעת מתנגדת לבקשה.

לטענתה, המסמכים הנ"ל לא הוגשו במועד, קרי בשלב הגשת התצהיר מטעם הנתבע, ובהתאם להוראת ביהמ"ש מיום 21.10.14, לפיה הורה לנתבע להמציא עותק מהמרצת הפתיחה תוך 7 ימים, הנתבע לא עמד בהחלטה זו והמועד להמצאת ההמרצה חלף זה מכבר. עוד נטען, כי לנתבע אין כל עילה לצירוף המסמכים, שכן לא שכנע את ביהמ"ש כי בעניינו התקיימו המבחנים המצטברים שנקבעו בפסיקה לצירוף ראיה לאחר תום ההוכחות והם תרומת הראיה לחקר האמת, עוצמת הנזק הראייתי והדיוני שייגרם לבעל הדין שכנגד עקב הגשת הראיה בשלב מתקדם של ההליך, הנסיבות בגינן לא הוגשה הראיה במועד הקבוע על פי דין, לרבות עוצמת הפגיעה בניהולו התקין של ההליך וההכבדה על בעל הדין שכנגד. בהודעה מאוחרת שהוגשה על ידי התובעת עתרה לכך, שביהמ"ש יתייחס לקבילות מסמכים אלה במסגרת פסק הדין שיינתן בתיק דנן. למען שלמות התמונה אציין, כי לנתבע ניתנה זכות תשובה, ברם הוא לא מצא לנכון לממשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורה אני כי יש להתיר את הגשת המסמכים המבוקשים, חרף האיחור הקל בהגשתם, זאת בהתאם להחלטה מיום 18.2.16.

כאמור, במסגרת הישיבה שהתקיימה במועד זה, הוחלט כי בקשה מטעם הנתבע להגשת מסמכים נוספים מתוך תיק המרצת הפתיחה או מתוך תיק הרשם לענייני ירושות תוגש תוך 14 יום. אמנם, הנתבע לא פעל עפ"י ההחלטה והגיש את הבקשה להגשת המסמכים באיחור. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי ייגרם עיוות דין לתובעת בהתרת הצירוף המבוקש.

עסקינן בבקשה לצירוף ראיות נוספות אשר לא הוגשו במצורף לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע. כידוע, בית המשפט רשאי בכל שלב להתיר צירופן של ראיות נוספות, אף בשלבים מתקדמים של ההליך, לרבות שלב של ערעור. נקבע, כי בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת, אף אם נסתיים שלב שמיעת הראיות, ואפילו אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין, במקרים בהם הגשת הראיה הנוספת דרושה לשם בירור האמת ויש בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין (ראה: רע"א 1297/01 מיכאלוביץ כלל חברה לביטוח, פ"ד נה (4) 577, 579).