ת"א 23268-03-16 ש.פ.ע. תוצרת חקלאית גמזו בע"מ נ' כהן

מונחת בפניי "בקשה דחופה למתן צו עשה זמני במעמד צד אחד", במסגרתה מבוקש כי ביהמ"ש יורה למשיבים 1-3 לפעול לאלתר לחיבור שעוני המים הנמצאים במקרקעין שבחזקתו, ובה בעת, להורות למשיבה 4 לחבר את זרם המים לכל שטחי הגידול במקרקעין כאמור (הסעד ביחס למשיבים 5 ו-6 קטוע בבקשה, ועניינו מבורר יותר בתצהיר).

מכל מקום, הבקשה שהוכתרה כ"דחופה", הועברה לטיפולו של מותב זה היום בשעה 19:05, לערך, כאשר לפי הנתונים המופיעים באתר נט המשפט, הבקשה נסרקה לתיק ביהמ"ש היום בשעה 17:50.

עובדה זו מצוינת בפתח החלטתי, שכן, יש בה כדי להקרין על הרציונל המלווה את הגיון מתן הסעד בעת הזו.

לאמור. בס' 32 לתצהיר הנלווה לבקשה נטען כי בליל יום 5.3.16 פעל המשיב 1 לנתק שעוני המים מהמקרקעין נשוא הבקשה, וכי כתוצאה מכך "עלול הדבר לגרום בכל יום שחולף לנזקים הדרגתיים בלתי הפיכים בסכומי עתק למבקשת, והפסדים כספיים ניכרים בסדר גודל של כ-1,500,000 ₪" (השווה גם ס' 49 לתצהיר).

ככל שכך הם פני הדברים - ובהקשר זה אינני בא לחוות דעה בעת הזו - לא מחוור מדוע הוגשה הבקשה רק כעבור 5 ימים מאז לפי הנטען נותקו שעוני המים, ובפרט כי הגשת הבקשה בוצעה בשעת ערב ביום חמישי, מקום בו לא מדובר בשעות העבודה הרגילות של בית המשפט והמזכירות, תוך יצירת קושי להיזקק לקבלת תגובת המשיבים בסד זמנים מוגבל בטיבו, ותוך הנחה משתמעת כי ביהמ"ש יידרש לבקשה שמוגשת בכל מועד נתון שנבחר על ידי המבקשת, הגם שלא הוברר קיומה של הצדקה לכך.

הלכה היא מלפנינו כי מי אשר חפץ לשכנע את ביהמ"ש בדוחק הנסיבות, שיש בה כדי להצדיק התערבות מוקדמת במעמד צד אחד, עליו להגיש הבקשה ללא שיהוי, שכן, בעצם הגשת הבקשה המאוחרת יש משום ראיה לסתור טענתו שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי.

בקשה למתן סעד זמני הינה במהותה סעד מן היושר, הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. לאור זאת רשאי ביהמ"ש לשקול, בהחליטו האם ליתן סעד הצהרתי כמבוקש, גם את התנהגות המבקש, דהיינו , בין היתר, שיהוי (ראה, למשל, ע"א 19/81 ביבי נ' הורברט, ל"ז (2)497; בג"צ 453/84 איתורית בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד לח(4) 615, 621).

יתר על כן. חרף ניסוחה הכללי של הטענה השזורה לאורך הבקשה, ובכלל זה בס' 53 לתצהיר מר כהן, עניינינו בבקשה לאכוף על המשיבים לשנות המצב הקיים וליתן צו עשה שבהתאם להלכה הפסוקה, אמות המידה לנתינתו נוקשות יותר מאלו שבנתינת צו מניעה זמני. בנסיבות אלה, על המבקשת לשכנע בדבר זכותה המוכחת לקבלת הסעד עוד בטרם יידרש ביהמ"ש לקבלת עמדת הצדדים האחרים גם יחד.

במקרה דנא, עיון בבקשה ובתצהיר הנלווה מלמדים כי לא נכרת בין הצדדים הסכם להענקת זכויות שימוש במקרקעין למבקשת, והמבקשת מודה כי טיוטת ההסכם שצורפה לא נחתמה מעולם, וממילא, כי זכויות השימוש שייכות למשיבים 2 ו-3, ולא למשיב 1.