ת"א 23256-02-15 חורושבצב נ' יהלומים לנצח בע"מ ואח'

בפני בקשה למתן רשות להגן ובקשה נוספת למתן ארכה להגשת בקשת הרשות להגן.

הבקשות הוגשו נוכח תביעה שהגישה המשיבה סדר דין מקוצר, ובה עתירה לחיוב המבקשים בתשלום סך של 156,000 ₪, סכום שלטענתה העבירה לנתבע 2 כנגד התחייבות להשבתו.

1. לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 14.2.14 מסרה המשיבה למבקש 2 סך במזומן של 40,000$, כנגדו חתם המבקש 2 על מסמך בזו הלשון (בתיקון מספר טעויות סופר):

   "קבלתי סכום של 40,000$ להשקעה בחברה יהלומים לנצח.

   אני מתחייב להחזיר את הסכום כולל רווח בתאריך 14.3.14 סכום של 40,400$."

   המועד הנקוב בהתחייבות המבקש 2 חלף, הכספים לא הוחזרו למשיבה, וביום 5.1.15 מסרו המבקשים למשיבה שיק אשר משכה המבקשת 1 בסך של 156,000 ₪ לפירעון ביום 31.1.15 (להלן: "השיק"). השיק הוצג לפירעון אך סורב בהיעדר כיסוי מספיק.

   נוכח אי השבת הכספים וסירוב השיק, הוגשה תביעה זו ביום 10.2.15. בד בבד עם הגשת התביעה ניתנו סעדים זמניים, אלא שאז התברר למשיבה, לטענתה, שפעילות המבקשים 1 ו- 2 הועברה למעשה למבקשת 3. לפיכך, בקשה המשיבה וקבלה היתר לתיקון כתב התביעה, כך שתתווסף המבקשת 3 כנתבעת נוספת.

2. המשיבה עותרת איפה לחיוב המבקשים כולם בסכום התביעה, כשביחס למבקשת 1 מתבססת התביעה על השיק; ביחס למבקש 2 מתבססת התביעה על התחייבותו הכתובה; וביחס למבקשת 3 מתבססת התביעה על טענה להרמת מסך. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.

3. המבקשים לא הגישו בקשת רשות להתגונן במועד הקבוע בתקנות. על יסוד בקשה שהוגשה על ידם הוארך המועד להגשת בקשת הרשות להגן עד ליום 26.4.15 (החלטה מיום 27.4.15) אולם בקשות לארכה נוספת נדחו.

4. ביום 27.4.15 הגישו המבקשים בקשה לדחיית התביעה על הסף, בעיקר בטענה לחוסר סמכות עניינית, וזו נדחתה בהחלטה מיום 28.5.15. ביום 14.7.15 הגישו המבקשים בקשת רשות להגן וביום 20.7.15 הגישו המבקשים בקשה לקבלת ארכה להגשת בקשת הרשות להגן. המשיבה מצידה הגישה בקשות למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

5. ביום 8.10.15, התקיים דיון בבקשות השונות. בתחילת הדיון ויתרה המשיבה על חקירת המצהירים מטעם המבקשים ובאי כח הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

6. הבקשה הראשונה העומדת לדיון הינה להארכת מועד.