ת"א 23238-03-16 שטיימן נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

בפניי בקשה מטעם הנתבעת (להלן: "המבקשת") לדחיית התביעה מחמת התיישנות.

העובדות וטענות הצדדים ;

1.התובע (להלן: "המשיב") ביטח את עצמו בפוליסת ביטוח מקיף אצל המבקשת. ביום 1.2.12 נגנב רכבו של התובע לפי הגרסה בכתב התביעה.

2.המשיב הגיש תביעה לתשלום פיצויים מכוח פוליסת הביטוח ביום 10.3.16.לטענת המבקשת מדובר בתביעה מכוח פוליסת ביטוח ולכן תביעה זו מתיישנת לאחר 3 שנים מיום קרות האירוע המזכה בתשלום פיצויים, דהיינו התביעה מתיישנת ביום 1.2.15.

3.המבקשת טוענת כי היא עומדת בהוראות המפקח על הביטוח וציינה במכתבה ששלחה ביום

4.7.12 למשיב את תקופת ההתיישנות בגין האירוע הנטען. – נספח א' לבקשה.

4.המשיב טוען כי מהוראות סעיף 8(ו)1 ו- 8(ו)3 לחוזר הביטוח עולה כי מוטלת על המבקשת חובה לשלוח הודעת המשך בירור לפחות כל 90 ימים וזאת עד למשלוח הודעת תשלום, הודעת תשלום חלקי, הודעת דחייה או הודעת פשרה, אולם הנתבעת לא שלחה לתובע הודעת המשך בירור כל 90 ימים וזאת למרות שהבירור בתיק לא הסתיים.

5.המשיב טוען כי המבקשת לא פעלה בהתאם לסעיף 8(ז) לחוזר הביטוח ולא שלחה לו הודעה במהלך השנה שקדמה למועד הצפוי להתיישנות, למרות שחובה עליה לשלוח לו הודעת המשך בירור כל 90 ימים, על כן יש לראות בה כמי שלא כללה את פסקת ההתיישנות בהודעה שנשלחה לו במהלך השנה שקדמה למועד הצפוי להתיישנות. המבקשת במעשיה ו/או במחדליה הסכימה שתקופת ההתיישנות תתארך.

6.המשיב טוען כי טענת ההתיישנות כפופה לחובה לנהוג בתום לב ובהגינות, המבקשת התנהגה בחוסר תום לב בעצם הגשת הבקשה ויש לפרש בצמצום את טענת ההתיישנות ולהאריך, במידת האפשר, את תקופת ההתיישנות.