ת"א 23206-12-14 בנק לאומי לישראל בעמ נ' ת.מ.י.ד חברה לבניה והשקעות בע"מ

ראובן מסר בידי שמעון שיק מעותד. שמעון מסר את השיק לבנק שבו מתנהל חשבונו, בין לניכיון ובין למשמרת. במועד שבין מסירת השיק לבנק ובין מועד פירעונו, נקלע שמעון לחדלות פירעון, וראובן טוען כי במערכת היחסים שבינו ובין שמעון – חל כישלון תמורה מלא. האם זכאי הבנק להיפרע מראובן בגין השיק? זו השאלה המתעוררת בהליך שלפניי.

התובע, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), אוחז בשבעה שיקים, על סך 42,652 ₪ כל אחד, שנמסרו לו בידי חברת רמי ר. מחסני קרמיקה בע"מ (להלן: "החברה") באמצעות מנהלה, מר שחר רחמים (להלן: "רחמים"). השיקים נושאים תאריכי פירעון שבין 8.6.2014 ועד 8.8.2014 ומשוכים מחשבונה של הנתבעת בבנק דיסקונט.

לטענת הנתבעת, באמצעות מנהלה מר אילן מלכה (להלן: "מלכה"), ניתנו השיקים בין ינואר לאפריל 2014, כמקדמות בגין הזמנת חומרי גלם שאמורים היו להיות מסופקים במחצית השנייה של שנת 2014, אולם חלק מחומרי הגלם לא סופקו.

עוד טענה הנתבעת, כי תנאי מפורש למסירת השיקים המעותדים היה שהשיקים לא יועברו לגורם כלשהו בטרם אספקת הסחורה.

לטענת הנתבעת, הסכמתו של הבנק לקבל את השיקים לניכיון וליתן תמורה בגינם לוקה בחוסר תום לב, באשר היא מהווה ניסיון של הבנק לצמצם את יתרת החוב של החברה כלפיו, ולהעביר את הסיכון אל כתפי הנתבעת. לטענת הנתבעת, במועד שבו בוצעו עסקות הניכיון, ידע הבנק – או צריך היה לדעת – כי מצבה של החברה קשה, וכי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, אותן התחייבויות שבגינן נמסרו השיקים מלכתחילה.

במסגרת הדיון שהתקיים לפניי נחקרו מלכה, רחמים ומנהל סניף הבנק, מר לוי איטח (להלן: "איטח").

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי.

מדובר, למעשה, כמעט ב-Textbook Case בדיני שטרות: זוהי תחרות בין שני נושים של חייב חדל פירעון, כאשר אחד הנושים אוחז בשיקים שמשך הנושה האחר. בענייננו, טוען הבנק למעמד של "אוחז כשורה", אשר במסגרתו – הוא אינו חשוף לטענות שמקורן בעסקת היסוד.

בפי הנתבעת שני טיעונים עיקריים המשחררים אותה, לשיטתה, מחבות בגין השיקים:

• השיקים נמסרו על תנאי, והתנאי הוא שלא יסוחרו בטרם אספקת הסחורה;