ת"א 23204-02-16 פרדו נ' חגולי

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני שהסעדים המבוקשים בו נוסחו כדלקמן:

"למנוע מהמשאיות של המשיב לחנות / לעמוד בסמוך לעסק, בין בניין 2 לבניין 4, ולפרוק סחורה על המדרכה. בנוסף צו המונע הגעת המשאיות לפני השעה 6:00 בבוקר וצו המורה לפנות את הסחורות והזבל בחצר המשותפת וביציאת חירום בבניין 5 ברח' הבעל שם טוב..."

הרקע לבקשה – מטרד נטען שיוצרת חנותו של המשיב למבקשת, וכטענתה – לשכנים נוספים בבניינים.

לאחר עיון בבקשה – נחה דעתי כי דין הבקשה לסעדים זמניים להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

ראשית אציין, כי המבקשת לא צירפה לבקשתה התחייבות לפיצוי כדרישת תקנה 365 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. אמנם מדובר בתקלה שניתן היה להתגבר עליה, אלא שמעבר לתקלה זו, נחה דעתי כי הבקשה נגועה בשיהוי כבד המצדיק את דחייתה.

במה דברים אמורים? בסעיף 5 לתצהיר מציינת המבקשת, כי עסקו של המשיב החל כעסק קטן, אך "עם הזמן התרחב והפך למטרד של ממש לתושבי השכונה ולתובעת." מה פירוש "עם הזמן"? נספח ב'1 לבקשה הוא מכתב מהמחלקה לפניות הציבור בלשכת ראש העיר חולון, הנושא את התאריך 8.7.2013. במכתב זה מציין הכותב, מנהל המחלקה לפניות הציבור בלשכת ראש העיר כי:

"מתחילת שנה"ע 2012 ועד ל-30.6.2013 התקבלו 41 פניות תושבים (מתוכם 12 פניות בחודש יוני 13') כנגד העסקים הפועלים במקום (חנות הירקות וחנות המינימרקט של משפ' חגולי). כמו כן, נפתחו 22 פניות יזומות ע"י המפקחים".

העולה ממסמך זה, שהגישה המבקשת עצמה, הוא כי ה"מטרד" שבגינו מתבקשים הצווים הזמניים – קיים ומטופל לכל הפחות משנת 2012. מכאן שהתובעת – ושכניה כמותה – המתינו לא פחות משלוש שנים וחצי (לכל המאוחר) בין תחילת היווצרותו של המטרד הנטען ועד להגשת תביעה. התנהלות זו אינה מעוררת רושם של "דחיפות" מיוחדת, המצדיקה מתן צו מניעה זמני בטרם הכרעה בזכויות הצדדים לגופן.

צו מניעה זמני נועד למנוע נזק תכוף, אשר בא על המבקשת במפתיע – ולא זה המצב בענייננו. מכאן שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת מתן הסעד הזמני.

אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני נדחית. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' אדר א' תשע"ו, 14 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.