ת"א 23121-12-13 שרון נ' שניידר-עזרא

1.התביעה היא לתשלום דמי תיווך.

לטענת התובעת, הנתבעת חתמה לה על הסכם לתשלום דמי תיווך בקשר למכירת נכס בקיסריה, והתחייבה בו לשלם דמי תיווך בשיעור של 2% ומע"מ מסכום המכירה.

התובעת טוענת כי פעלה זמן רב לאיתור קונה לנכס, אך בשל דרישותיה הכספיות של הנתבעת ומצב שוק הנדל"ן לא נמצאו קונים. לטענת התובעת, בשנת 2012 פנתה אליה הנתבעת בבקשה להאיץ את המכירה ואף הסכימה להפחית בצורה ניכרת את המחיר המבוקש. בסופו של יום, כך לטענת התובעת, הצליחה התובעת למצוא קונים ובסופו של דבר נחתם הסכם שלפיו נמכר הנכס בסכום של 6 מיליון שקלים.

לטענת התובעת, על הנתבעת לשלם לה לכן את דמי התיווך, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ובסה"כ, עד למועד הגשת התביעה, 143,303 ₪. בנוסף, טוענת התובעת כי בכך שלא שילמה את דמי התיווך הפרה הנתבעת את ההסכם וגרמה לה נזקים בלתי ממוניים ועגמת נפש, שבגינם היא מבקשת לפסוק לה סכום נוסף של 25,000 ₪.

2.כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר. בהחלטת כב' הרשם רומי מיום 23/12/13 נמחקה כותרת התביעה ובעקבות כך הגישה הנתבעת כתב הגנה.

3.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי ההסכם נשוא התביעה נחתם ביום 13/5/08 ואילו הדירה הוצעה למכירה ונמכרה רק בשנת 2013 ולאחר שההסכם בוטל. עוד נטען כי לאחר שפקע ההסכם נשוא התביעה, פנה אל התובעת, בעלה לשעבר של הנתבעת (להלן – "נחום") וביקש מהתובעת למצוא רוכש לדירה. הנתבעת טוענת כי לא היתה צד לפניה הזו וכלל לא ידעה עליה.

לטענת הנתבעת, התובעת הכירה בעובדה, שההסכם שעליו חתמה עם הנתבעת לא היה עוד בתוקף, ולכן ערכה הסכם חדש, שעליו החתימה את נחום ונקבה בו בדמי תיווך בשיעור של 1.5% בלבד.

לטענת הנתבעת, בחודש 11/13 ולאחר מכירת הדירה, פנתה אליה התובעת, בדרישה לשלם דמי תיווך בשיעור של 1.5%. פניה זו התבססה על הסכום הנקוב בהסכם החדש ובכך הראתה התובעת, בהתנהגותה, כי היא רואה את ההסכם הקודם כבלתי תקף.

עוד נטען בכתב ההגנה כי ההסכם נשוא התביעה אינו כולל את הפרטים הדרושים על פי חוק המתווכים והתקנות, שכן הוא אינו כולל את המחיר הנדרש עבור הנכס וגם לא מפורט בו אם ההתקשרות נעשתה לצורך השכרת הנכס או לצורך מכירתו.