ת"א 23093-02-10 כ' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

תביעה לפיצוי בגין נזק גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

הרקע העובדתי

1.התובע, יליד 1977, נפגע בתאונת דרכים ביום 21.3.2006 (להלן: "התאונה") עת נהג ברכב שאיבד שליטה, המבוטח על ידי הנתבעת.

2.כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בגבו. התובע פנה לראשונה לטיפול רפואי ביום 7.4.2006 ונקבעה לו תקופת אי כושר למשך 30 יום. עד היום טוען התובע כי הוא סובל מכאבים בגבו הפוגעים בתיפקודו.

הנכות הרפואית - חוות דעת המומחה

3.התובע נבדק על ידי מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר משה לוינקופף (להלן: "המומחה"), בתאריך 3.4.12. בחוות דעתו מיום 6.5.12 מפרט המומחה את ממצאיו ומסכם כדלקמן:

"בבדיקת עמ"ש מותני קיימת הגבלה קלה בטווח התנועה בכל המישורים, ללא עדות לקיפוח עצבי להוציא העדר אכילס משמאל.

בדיקת CT של עמ"ש מותני מתאריך 11.4.06 מדגימה בקע מרכזי במרווח בין חולייתי L4-5. תחלואת גב תחתון אצל הנ"ל הינה על רקע עבודתו כפי שהתלונן בפנייתו לאחר התאונה ותחלואת עבר קודם לתאונה הנדונה, אך לא ניתן לשלול את תרומת התאונה הנדונה לתחלואה שכזו, מנגנון פגיעה אקסיאלי בעמ"ש מותני כפי שקורה בתאונה בה עולה רכב על גלגליו על מדרכה עשוי לגרום לשבר בגוף חוליה או לפגיעה בדיסק בין חולייתי.

לאור האמור לעיל... הנני מעריך את תחלואת עמ"ש מתני של הנ"ל בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)א, מופנה מסעיף 37(10) ב כמתבקש, מנכות זו יש לנכות 2/3 בגין מצב קודם ובסמוך לתאונה ו- 1/3 בגין התאונה, לפיכך 3.5% נכות בגין התאונה" (הדגשה לא במקור).

4.התובע בחר שלא לחקור את המומחה. התובע טוען כי המומחה שגה בקביעתו, שעה שייחס 2/3 מנכותו למצבו הקודם, בעוד שהתיעוד הרפואי הקודם איננו מצדיק לשיטתו קביעה זו. אין בידי לקבל טענה זו. מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובע סבל מכאבי גב שקרנו לרגל שמאל עוד בשנת 2004 וכן סבל מכאבי גב כבר בשנת 2000. עצם העובדה כי התובע הופנה לבדיקת C.T לאחר התאונה אשר הדגימה בקע, אינה מעידה כשלעצמה, כי הבקע נגרם כתוצרה מהתאונה, מה גם שמומחה בית המשפט, אשר לא נחקר, לא מצא לנכון לייחס ממצא זה לתאונה.