ת"א 23011-06-15 לשניאק ואח' נ' פרידמן

התובעים, שהם הבעלים של מקרקעין במרכז הכרמל בחיפה עליהם בנוי בניין ישן ובו 3 יחידות דיור, הגישו תובענה זו לפינוי הנתבעת מדירה המצויה בבניין, בהתאם להוראת סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 .

בתביעה נטען כי ניתן לתובעים היתר בניה להריסת הבניין הקיים ולבניית בנין חדש בן 16 דירות על המקרקעין, וכי הנתבעת הינה הדיירת היחידה המצויה כיום בבניין הקיים, עובדה המונעת הריסתו והקמת בנין החדש תחתיו.

התיק נותב לטיפולי ביום 3.8.15.

מאחר וככלל אני נוהג ליתן עדיפות לתביעות המוגשות מכוח הוראת סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר נקבע קדם משפט למועד קרוב יחסית, ליום 28.10.15.

בדיון שהתקיים ביום 28.10.15 התחדדה העובדה כי אחת מן התובעים היא אמה של כב' השופטת ק' אניספלד, המכהנת במחוז חיפה (בבית משפט השלום בחדרה).

לאחר שניתנה לצדדים זכות טיעון בנוגע לאפשרות כי תינתן החלטה בדבר הבאת התיק בפני כב' נשיאת בית המשפט העליון לצורך קביעת מקום השיפוט (התובעים בחרו שלא להגיש טיעון בהקשר זה, ולטעמי נהגו נכון. המועד להגשת טיעוני הנתבעת הוארך לבקשתה, ואולם לאור התוצאה אליה אני מגיע לא ראיתי צורך להמתין לטיעוניה); ולאחר ששבתי ובחנתי את מצב הדברים בתיק, את כלל נסיבות העניין ואת הפסיקה הרלבנטית; הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מליתן הוראה מעין זו.

בהחלטה שניתנה על ידי בתיק 27057-11-09 קרוואני נ' דדון (17.1.2011) הבעתי דעתי כי:

"לטעמי לא יהא זה נכון וראוי כי תביעת בן משפחה של שופט (למצער בן המשפחה הגרעינית המצומצמת) תישמע במחוז בו מכהן השופט, גם במקרה בו השופט אינו אמור להעיד. דומני כי הפרשנות אשר יש ליתן להוראת סעיף 24 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ("חוק בתי המשפט"), מן הראוי כי תהא פרשנות מרחיבה, ולפיה גם אם פורמלית התביעה הינה תביעה של בן משפחתו של נושא משרה שיפוטית, הרי שכאשר מבחינה מהותית נושא המשרה השיפוטית הינו בעל עניין בתביעה – יש לפעול בהתאם להוראת הסעיף.

דומני כי פרשנות מעין זו נדרשת לא רק בשל תחושת ההגינות שיחוש בעל הדין האחר בהליך המשפטי הקונקרטי, אלא אף בהקשר רחב יותר, למען מראית פני הצדק, על מנת לשמר ... את אמון הציבור במערכת המשפט. שמירה על אמון זה הינו אחת מן התכליות המרכזיות של סעיף 24 הנ"ל".

הדברים שם נאמרו כמעין הערה או השלמה, שכן שם דובר בסיטואציה בה כב' השופטת עצמה היתה מעורבת בהתרחשויות נשוא התביעה ואף נטען כי היא אמורה להעיד במשפט, ונתון זה היה הטעם העיקרי בבסיס ההחלטה בדבר הפניית התיק לכב' נשיאת בית המשפט העליון דאז.