ת"א 22983-01-14 קסנשקביץ נ' עירית תל-אביב-יפו

בתיק זה הגישה המבקשת תביעה למתן צו מניעה קבוע נגד המשיבה שתחדל מלהטריד אותה בעניין תשלום מיסי ארנונה ומים בגין נכס שלטענתה מעולם לא היה ברשותה.

ביום 3.7.2014 ניתן על ידי כב' סגנית הנשיא השופטת דליה אבי גיא תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים במסגרת הליכי גישור. בהתאם להסכמת הצדדים מחקה המשיבה את החוב שהיה רשום בספריה ויוחס למבקשת.

בסעיף 2 לפסק הדין נקבע כדלקמן: "מוסכם בין הצדדים כי ככל שתוגש בעתיד דרישה ו/או תביעה ו/או בקשה לעיקול מטעם המשיבה, למעט תזכורת שגרתית בקשר עם החוב הנדון, שאינה בשליטת המשיבה – בית המשפט יהיה רשאי לפסוק הוצאות המבקשת בגין ההליך שיינקט כאמור לעיל, וזאת לפי שיקול דעתו של בית המשפט".

המבקשת עתרה ביום 4.8.16 בבקשה במסגרתה טענה כי ביום 30.6.2016 הטילה המשיבה עיקול בחשבונות הבנק שלה בבנק דיסקונט. המבקשת פנתה אל המשיבה ונענתה על ידי עובדת שלה כי עליה לשלם את החוב. גם פנייה נוספת מצדה לאחר מספר ימים נדחתה בטענה כי ברישומי המשיבה מופיע שיש לפעול בהליכי הוצאה לפועל לגביית החוב. לפנים משורת הדין, כך נאמר לה, יוקפא העיקול עד לבירור סופי של העניין. המבקשת טענה כי בעקבות האמור היא נזקקה לטיפול תרופתי ולחופש מחלה של 10 ימים. היא אף צרפה אישור רפואי בתמיכה לכך. המבקשת טענה כי יש לפצותה פיצוי הולם הן בגין הנזק הנפשי שנגרם לה כתוצאה מהמעשה המתואר והן בגין הנזקים הנפשיים והכספיים שנגרמו לה החל משנת 2007 ועד למועד פסק הדין. המבקשת ביקשה כי בית המשפט יפסוק סכום גבוה במיוחד על מנת להרתיע את המשיבה ולמנוע הישנות מקרים כגון אלה. כן ביקשה לחייבה בהוצאות שכר טרחת עורכי דין הן בגין הליך זה והן בגין ההליך שהסתיים בפסק הדין.

בתגובתה הודתה המשיבה כי הטילה בטעות עיקול על חשבונות הבנק של המבקשת ועם היוודע לה האמור היא הסירה את העיקול. היא יצרה קשר עם ב"כ המבקשת בנוגע לסכום הפיצוי. ועדת הפשרות של המשיבה אף אישרה פיצוי בסך של 7,000 ₪. לדבריה מאחר שמדובר בתקלה שטופלה עם היוודע העיקול ולא עיקול שהוטל בכוונת מכוון יהיה נכון, שלא לחייבה בסכום העולה על הסכום שאושר בוועדת הפשרות.

המבקשת בתשובתה טענה כי אין זה נכון שהמשיבה הסירה את העיקול מיד וזה הוסר רק לאחר מספר פניות מצדה. לדבריה הסכום שהוצע הוא נמוך ואין בו כדי לשקף את נזקיה ועל בית המשפט לפסוק לטובתה פיצוי הולם.