ת"א 22963-11-14 סבאח נ' מד"י- משטרת ישראל ואח'

הצדדים בתיק זה זומנו לפגישת מהו"ת אצל מגשרת המהו"ת עו"ד עדה שמיר-אורביטו, וזאת בהתאם לתקנות שנקבעו בפרק ז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות", או "תקנות המהו"ת").

לפגישה שנקבעה ליום 16.6.15 התייצבו התובעת ובנה וכן ב"כ התובעת. מטעם הנתבעות התייצבה עו"ד דורית שרי, כמייצגת של חברת הביטוח איילון, המבטחת את הנתבעות.

המגשרת דיווחה על אי התייצבות כדין מטעם הנתבעות והגישה בשל כך בקשה לפסיקת הוצאותיה, מכוח תקנה 99ז(ג) לתקנות. גם מטעם התובעת הוגשה בקשה לפסיקת הוצאות מכוח התקנה הנ"ל. תגובות מטעם הנתבעות הוגשו לשתי הבקשות.

בטרם אתייחס לגופן של הטענות, יש לציין שעל התגובה שהוגשה לבקשה לפסיקת הוצאות שהגישה התובעת, שבה נכתבו ותוארו דברים בגוף ראשון בקשר לפגישת המהו"ת חתום באופן מתמיה עו"ד עודד גיל, וזאת על אף שמהשתלשלות העניינים עולה שהוא כלל לא נכח בפגישת המהו"ת וכי מי שנכחה בפגישה היא דווקא עו"ד דורית שרי, החתומה על התגובה השנייה. הסבר לתהייה זו לא ניתן מטעם הנתבעות, גם לא לאחר שהמגשרת העירה על כך בהודעתה על אי ההתייצבות ובבקשתה לפסיקת הוצאות.

לאחר עיון במה שהוגש הגעתי לכלל מסקנה שהנתבעות שגו, ואף הביעו זלזול בפגישת המהו"ת ובתקנות שתוקנו בקשר אליה, כאשר הסתפקו בהתייצבותה של עו"ד דורית שרי בלבד. זאת מן הטעמים שיפורט להלן.

תקנות המהו"ת קובעות במפורש שחובת ההתייצבות לפגישת המהו"ת הינה של בעל הדין עצמו. בא כוחו של בעל הדין, כך קובעות התקנות, רשאי להתייצב לפגישה אך לא מחויב בכך. כאמור בתקנה 99ז(א): "לפגישת מהו"ת יתייצבו בעלי הדין עצמם, ורשאים הם להתייצב עם עורכי דינם...". תקנה 99ז(ב) מתייחסת למצב ספציפי שבו בעל הדין הינו המדינה ומורה לנו במפורש כי במצב זה יתייצב לפגישת המהו"ת נציג מטעם המדינה "שהוא בעל תפקיד הבקיא בפרטי התובענה ומוסמך להחליט בדבר העברת התובענה לגישור", וכי פרקליט מטעם המדינה רשאי להתייצב אך אינו מחויב לעשות כן.

חובת ההתייצבות של בעל הדין עצמו, או של נציג בקי ומוסמך כאשר מדובר במדינה או בתאגיד), לא נקבעה באופן שרירותי, אלא לאור הרציונל העומד בבסיס פגישת המהו"ת (ובבסיס הליך הגישור שיבוא לאחריה, אם יביעו כל הצדדים את רצונם להמשיך להליך זה בעקבותיה) – מתן אפשרות לצדדים להיפגש ולהידבר ביניהם באופן ישיר ובלתי אמצעי, באמצעות המגשר שהוא אדם ניטראלי, ולבחון את המחלוקות העומדות ביניהם באופן הרחב ביותר. בחינה זו נעשית לאו דווקא מן ההיבט המשפטי, והיא אינה תחומה ומצומצמת אך ורק למה שנרשם בכתבי הטענות. על מנת לאפשר פגישה אפקטיבית ובחינה פורה כנ"ל, נדרשת נוכחות בעלי הדין עצמם, וכך נקבע בתקנות המהו"ת.

במקרה דנן, לא רק שהנתבעות עשו דין לעצמה ולא שלחה נציג מטעמן, אלא שגם באת הכוח שנשלחה, אינה מייצגת ישירות את הנתבעות, אלא רק את המבטחת של המדינה. בהתייצבות זו צומצמה עוד יותר האפשרות להביא לידי ביטוי בפגישה את הרציונאליים העומדים בבסיס הליך המהו"ת. עיון בכתבי הטענות מעלה שבנסיבותיו של האירוע מושא התביעה (גם אם, בשלב מוקדם זה, כל מה שנטען טרם הוכח והוא לכאורי בלבד), התייצבות של נציגי הנתבעות בעצמם, הייתה יכולה לתרום הרבה לבחינת המחלוקות בהיבט הרחב, כאשר על פניו עולה, שלו היו מתייצבים הנציגים המתאימים, ניתן היה לדון בפגישת המהו"ת לא רק בהיבטים המשפטיים (שבשונה מההליך המשפטי, בהליך המהו"ת הם אינם הדבר העיקרי)

מכל האמור לעיל עולה שכל הטענות בתגובות שהוגשו בדבר סיכויי התביעה והמניעות למסור פרטים או לזמן עדים שעלולים להביא לשיבוש חקירה, אינן רלוונטיות כלל כאשר בהליך מהו"ת עסקינן.