ת"א 22893-09-15 אורבן נדל"ן י.ד. בע"מ ואח' נ' סעדה ואח'

תלויות ועומדות לפניי שתי בקשות:

האחת, בקשת התובעת והנתבעים שכנגד לגילוי מסמכים ספציפיים ולמתן צו מענה על שאלון כנגד הנתבעים 1-2 וכנגד הנתבע 3 (להלן: "בקשת התובעת והנתבעים שכנגד").

השנייה, בקשת הנתבעים 1-2 למתן צו גילוי מסמכים ספציפיים ולעיון במסמכים כנגד הנתבעים שכנגד (להלן: "בקשת הנתבעים 1-2").

החלטה זו להלן, תדון בשתי הבקשות הללו.

הרקע הנורמטיבי

1. תקנה 105 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת לעניין שאלונים כך:

   "בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 7, המרשה לו למסור לבעלי הדין האחרים, כולם או מקצתם, שאלון ערוך לפי טופס 8, ובלבד שיפרש בשולי השאלון מי מבעלי הדין האחרים נדרש להשיב עליו ועל איזו מן השאלות."

    

2. לעניין גילוי מסמכים ספציפיים, תקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

   "בעל דין רשאי לבקש מבית המשפט או מהרשם צו לעיון במסמכים של בעל דין שלא נזכרו בכתבי טענותיו או בתצהיריו, ולהעתקתם; הבקשה תהא מבוססת על תצהיר המציין מהם המסמכים שהעיון בהם מבוקש, וכי המבקש זכאי לעיין בהם ולהעתיקם והם מצויים ברשותו או בשליטתו של בעל דינו."

3. בשני המקרים, נקודת המוצא היא כי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלוונטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט, לשם ניהול ההליך ב"קלפים גלויים", כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר (ראו בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז (פורסם בנבו, מיום 14.05.08); רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי (פורסם בנבו, 11.12.07)).

4. אולם, העיקרון בדבר גילוי רחב ככל הניתן אינה חזות הכל והוא אינו בלתי מוגבל.