שבל(המנוח) ואח' נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

1.המנוח, שבל ח'אלד, קיפח את חייו בתאונת דרכים מיום 4/11/15, עת נהג בקטנוע ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

2.בפניי תביעת תלוייו של המנוח לפיצויים מאת קרנית. בנוסף, הצטרף המוסד לביטוח לאומי כתובע בתיק ודרש שיפוי לגמלאות ששילם לאלמנה או ילדיה.

3.אין מחלוקת כי יש לחשב את הפיצויים המגיעים לתלויים בהתאם לשיטת הידות. יחד עם זאת, שלוש מחלוקות התעוררו בין הצדדים: הכנסותיו של המנוח לפני אירוע התאונה; קיצור תוחלת החיים; שעור ההיוון שיש להתחשב בו בגין הפסדי העתיד.

4.בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום והוגשו סיכומים בכתב. מטעם התובעים העידו אלמנתו של המנוח וכן שלושה עדים נוספים כדלקמן: מר אסדי יחיא, שהוא בעל חנות בכפר מגוריו של המנוח ואשר על פי הנטען המנוח נהג לרכוש אצלו מצרכים למשפחה ושילם תמורתם במזומן. מר הוואש ואאיל אשר על פי הנטען נהג המנוח לרכוש אצלו ירקות ופירות ושילם תמורתם במזומן. העד האחרון הוא מר אשרף מלחם, אשר נטען כי המנוח ביצע עבורו עבודות טיח ושילם למנוח את שכרו בכסף מזומן.

5.ב"כ התובעים פירט בסיכומיו כי יש לבסס את חישובי הפיצויים על בסיס הכנסה "בשחור" בסך 6,000 ₪ אשר הוכחו בראיות שהובאו מטעם התביעה וכן בגין הכנסה מטעם המוסד לביטוח לאומי בגין הבטחת הכנסה בסך 2,897 ₪.

6.ב"כ הנתבעת טען כי אין כל בסיס לטענת התובעים כי המנוח עבד והשתכר בשחור סכום כלשהו. מדובר בטענה ללא כל ביסוס ראייתי, כאשר הרף הנדרש על פי הפסיקה להוכחת הכנסה "בשחור" הינו רף גבוה והתובעים לא עמדו בו.

7.בכל הקשור לשיעור ההיוון טען ב"כ התובעים כי יש להתחשב בשיעור היוון של 2% בלבד ואילו קרנית טענה כי יש לנהוג על פי הפסיקה ולפיה שיעור ההיוון הינו 3%. כבר אסיר מכשול בעניין זה ואציין כי על פי פסק דין של ביהמ"ש העליון שניתן לאחרונה ביום 8/8/19 פסק ביהמ"ש העליון כי יש להמשיך ולחשב את הפיצויים כפי שנעשה משך עשרות שנים על פי שיעור 3% (ע"א 3751/17 המאגר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני).

8.בכל הקשור לקיצור תוחלת החיים, מיניתי מטעם ביהמ"ש שני מומחים: בתחום הפנימי מיניתי את פרופ' ביטרמן, אשר הגיש חוות דעת מפורטת ולפיה נוכח מצבו של המנוח לפני אירוע התאונה יש לקבוע כי חייו קוצרו ב-15 שנים לעומת אדם בגילו ללא תחלואות. בתחום הנוירולוגי מיניתי את פרופ' אוריאל, אשר קבע בחוות דעתו כי מצבו הקוגניטיבי/שכלי של המנוח לפני אירוע התאונה הקטלנית מצדיק קביעת נכות צמיתה בשיעור 40%. בכל הקשור לקיצור תוחלת החיים, הרי יש לקבוע קיצור תוחלת חיים בשיעור של שנתיים. המומחים הנ"ל לא נחקרו וגם לא ראיתי שנשלחו שאלות הבהרה כלשהן, והלכה למעשה יש לקבל את קביעותיהם.

9.בשים לב להכרעה לעיל בעניין שיעור ההיוון בגין הפיצוי לעתיד וכן קיצור תוחלת החיים של המנוח, נותרה המחלוקת היחידה לעניין רמת ההשתכרות של המנוח לפני התאונה.