ת"א 2283-07-17 אלוש נ' גג אחד תמ"א 38 בע"מ

1.בקשה לסילוק התובענה על הסף עקב חוסר סמכות עניינית ומקומית.

2.עסקינן בתובענה בה הסעד המבוקש על ידי התובעת הוא אכיפת הסכם מכר מקרקעין הרשומים בלשכת רישום מקרקעין, הסכם שנחתם ביום 24.2.16. לחילופין התובעת עתרה לפיצוי כספי בסך של 662,950 ₪.

3.לטענת הנתבעת יש לסלק את התביעה על הסף משום שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בסעד של אכיפת הסכם מכר, שהינו הסעד העיקרי בתובענה. כמו כן, לטענתה בית משפט זה נעדר סמכות מקומית נוכח תניית שיפוט בהסכם המכר שקובעת שבית המשפט המוסמך לדון בכל עניין הנוגע להסכם הוא בית המשפט בתל אביב (סעיף 18.10 להסכם המכר).

4.התובעת התנגדה לבקשת הסילוק, אולם הסכימה כי בית המשפט המוסמך לדון בתובענה הוא בית המשפט המחוזי בתל אביב ועתרה בתגובתה להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט זה, מכוח סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 (להלן: החוק).

5.מעת שעסקינן בסוגיה של סמכות עניינית, אין להסתפק בהסכמת הצדדים, ויש לבחון את הטענה לגופה.

6.לפי סעיף 51(א)(3) לחוק, אין לבית משפט שלום סמכות לדון בתביעות שעניינן אכיפת הסכם מכר מקרקעין. סעיף 40 לחוק מסדיר את סמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי לדון בכל עניין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכות של בית משפט שלום ומכאן שתביעה מסוג זה הינה בסמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי.

7.הסעד העיקרי המבוקש בתביעה זו הוא צו עשה המורה על אכיפת הסכם מכר מקרקעין, במסגרתו התובעת, לטענתה, רכשה מהנתבעת דירה בפרויקט תמ"א 38 בבניין הידוע כחלק מחלקה 140 בגוש 6580. זאת, לאחר שהנתבעת הודיעה על ביטול הסכם המכר, ולאחר ששולם סכום ראשוני לאחר החתימה בסך של 275,000 ₪, כך לפי הנטען.

8.משמעות הדברים היא שהסעד העיקרי המבוקש בתביעה זו הוא למעשה אכיפת הסכם מכר מקרקעין וכי הסעד הנוסף - פיצוי כספי, הינו נלווה לסעד זה וטפל לו.

9.לפיכך, בית המשפט המחוזי הוא בעל הסמכות הייחודית לפסוק בשאלת ביטולו, תוקפו ואכיפתו של חוזה מכר המקרקעין מושא התובענה. מכוח תניית השיפוט, הסמכות המקומית מוקנית לבתי המשפט במחוז תל אביב.