ת"א 22819-05-15 ספדי ואח' נ' אבו עראר ואח'

1.לפני בקשתו של המבקש למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע, או להמשיך בכל עבודה המתבצעת בשטח השייך למבקש הנמצא בכניסה הדרומית לכפר מג'דל שמס באזור הידוע כ:"אלביאדר". המבקש עתר למנוע כל פעולה הנוגסת בזכויותיו,להימנע מביצוע שינוי ייעוד תכנוני, או תכנון חדש, שינגוס בזכויותיו בחלקה. עוד עתר המבקש להורות למשיבים להימנע מלעשות שימוש בכביש אשר לטענתו,בבעלותו.

המשיב 1 הוא אביו של משיב 2 ושניהם, על פי הנטען, מחזיקים בחלקה שממוקמת מערבית לחלקת המבקש. לטענת המבקש,המשיבים קיבלו היתר בניה בהתבסס על מדידה שכללה בחלקתם גם את הכביש אשר לטענתו של המבקש הינו בבעלותו. המבקש טען כי שבוע קודם להגשת הבקשה החלו המשיבים לבצע עבודת בניה בחלקתם וזאת למרות שההיתר ניתן להם לא כדין שכן הוא לא חתם על הבקשה לצורך אישור גבולות החלקה.לטענת המבקש, חרף התנגדותו, קיבלו המשיבים היתר בניה והחלו בביצוע עבודות בחלקה המערבית תוך פלישה לשטחו ולשטח ציבורי.

2.המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי משיב 2 הוא הבעלים של החלקה המערבית מכוח מתנה שקיבל משיב 2 מאביו-משיב 1.המשיבים טענו כי המבקש לא טרח לצרף מפה ערוכה על ידי מודד מוסמך אשר מגדירה את הגבולות בין החלקות ולכן לא הציג ולו ראיה לכאורה לגבולות הנטענים.עוד טענו המשיבים כי בניגוד לנטען בבקשה, המבקש איננו הבעלים של החלקה הסמוכה לחלקת משיב 2, כי אם בנו-מר מוחמד ספדי (להלן:"מוחמד"),אשר קיבל מהמבקש את האדמה ומתגורר בה.המשיבים טענו כי בהתאם פנו למוחמד לחתום על הבקשה להיתר בניה והוא נעתר לפנייתם.

ע"פ האמור בתצהיר משיב 2, בשנת 2012 הגיש לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בקשה למתן היתר. הבקשה, על נספחיה, הועברה למוחמד שאישר בחתימת ידו את הבניה.המשיב 2 טען כי לפני כחודש ובאופן מפתיע, הגיעו המבקש ובנו והודיעו כי אינם מעוניינים בהמשך בניית הבית עד אשר יתחייב משיב 2 שדרך המעבר בבעלותם. המשיב 2 סירב בטענה כי מדובר בשטח שלו.

דיון

3.בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, בבוא בית המשפט לשקול מתן סעד זמני, עליו להשתכנע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה, כי הסעד חיוני וכי יגרם נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי כספי, אם לא יינתן הסעד הזמני עוד בטרם נידונה והוכרעה התביעה עצמה.

ככלל נועד הסעד הזמני, לשמר מערכת נסיבות קיימת עד למתן פסק הדין, כך שבהינתן פסק הדין לזכות התובע, לא ימצא עצמו התובע ניצב בפני שוקת שבורה (ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. הסתדרות הרבנים פ"ד מ"ט (1) 177.

עוד יש לזכור, כי סעד זמני הוא סעד מן היושר ועל בית המשפט לבחון שיקולי יושר, לרבות השאלה האם העותר לסעד זה, במעמד צד אחד, בא לבית המשפט בידיים נקיות (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ. שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ ואח' פ"ד מ"ז (5) 165).

4.במקרה דנן, לא הציג המבקש ראיות לכאורה המצדיקות מתן הצו. על פי ההלכה, על המבקש סעד זמני להצביע על סיכוי טוב לזכות בתביעתו: "התנאי הראשון הוא מציאותן של ראיות לכאורה שלמבקש הסעד הזמני סיכוי טוב לזכות בדינו" (ע"א 483/85 לב נ. דגם מערכות פד"י לט'- 4 729), וכן: "לצורך קבלת סעד זמני, על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות אשר לכאורה קנויה לו" (רע"א 5095/93 פ.א. ארבן נ. גב א.ג.ר שותפות לבניין ופיתוח פ"ד מט' 1 730).

המדובר במקרקעין לא מוסדרים,כאשר לטענת המבקש,המשיבים החלו בביצוע עבודות בחלקתם תןך פלישה לשטחו ולשטח ציבורי. אולם,כיצד ניתן לקבוע כי הוצגו ראיות ולו לכאוריות לטענה זו, כאשר המבקש לא טרח לצרף לבקשתו, כל תשריט מטעם מודד מוסמך,אשר יצביע על גבולות החלקות, וכפועל יוצא , על הפלישה לחלקתו???!. למעשה מלבד עצם הטענה,לא צורף לבקשה ולו מסמך אחד שיצביע על טענתו כי כביש המעבר הינו בחלקתו.

זאת ועוד,כפי שיפורט להלן,לא ברורה התעקשות המבקש על קיום דיון בבקשתו,שעה שלגבי השטח שבמחלוקת-(כביש המעבר), הצהיר ב"כ המשיבים כי מימלא לא תוכננה ולא תעשה בניה.