ת"א 22770-05-13 פורת נ' כלל,חברה לביטוח בע"מ

1.לאחר שעברתי על המסמכים החדשים שצירף ב"כ התובע, על הבקשה, על התגובה ועל התשובה לתגובה, מצאתי להיעתר לבקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי, גם אם בדוחק.

2.צודק ב"כ הנתבעות כי מדובר במסמכים מהעת האחרונה כאשר עסקינן בתאונה משנת 2003.

התביעה במקורה הוגשה בשנת 2013 ואף בסמוך לאותו מועד לא פנה התובע לכל טיפול נפשי.

הטיפול החל לאחר שהתקבלה החלטת כב' בית המשפט העליון בשאלת ההתיישנות שעל פיה הושב התיק לדיון. במקביל הוחלף ייצוג של התובע.

3.מתוך אלה עולה לכאורה תחושה כי הפניה לטיפול בשיחות כעת (אצל פסיכולוג באופן פרטי ולא דרך קופת החולים), נעשתה לצורך הדיון בתביעה, על כל המשתמע מכך.

4.הוא הדין בפניה ליועצת החינוכית של בית הספר בו למד התובע לפני שנים ארוכות. פניה זו נעשתה רק עתה שאם לא כן - מדוע לא צורף תצהירה לתביעה כשהוגשה בשנת 2013?

5.אלא, שחרף כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש במסמכים אלו ראשית ראיה, גם אם דלה, למינוי מומחה.

אין לשכוח שהתובע מנוע מלהוכיח טענתו לנכות נפשית על דרך הגשת חוות דעת מטעמו ואין צורך לשוב על הפסיקה הענפה והעקבית בעניין זה.