ת"א 22770-05-13 פ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

מבוא

1.בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף שהגישה הנתבעת ואשר ראיתי לקבלה כפי שיובהר להלן.

2. התובע הגיש תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים ביום 25.1.03, בהיותו כבן 14 שנים.

כפי העולה מסיכום המחלה התובע נפגע ברגל ימין וסבל מפצעים ושפשופים עמוקים בצד הפנימי של השוק הקרסול וכף הרגל. הוא אושפז למשך 4 ימים ועבר הטרייה של הפצעים. הוא שוחרר ולאחר מכן הוצאו התפרים והומלץ על טיפול פיזיותרפי. למעלה מן הצורך אציין כי מעבר לכך לא הומצאו מסמכים על טיפולים נוספים בגין התאונה. יש לציין שהתובע נפל בשנת 2010 ועל פי הנטען בכתב התביעה הוא קושר נפילה זו לתאונה נשוא התביעה כאן.

את התביעה הגיש התובע כנגד מבטחת הרכב שפגעה בו כנטען, היא הנתבעת שבפניי.

התביעה הוגשה ביום 12.5.13, בהיות התובע בן 24.5 שנים, היינו בסמוך לתום תקופת ההתיישנות.

3.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות או להימחק מן הטעם שנהג הרכב לא צורף כנתבע.

4.בהחלטתי מיום 21.10.13, הוריתי לב"כ התובע להגיב לטענה כי יש לצרף את נהג הרכב הפוגע כנתבע בתיק. במקביל, דנתי בבקשה למינוי מומחים ומצאתי בשלב ראשון למנות מומחה בתחום האורתופדי בלבד.

5.ב"כ התובע הגיבה ביום 17.11.13 וביקשה לצרף את הנהג הפוגע כנתבע נוסף.