ת"א 22721-02-12

מבוא:

1.לפני תביעה כספית ע"ס 1,133,190 ₪, שהגיש התובע (יקרא להלן: "הבנק"), כנגד הנתבעים בגין יתרת חוב שהצטברה בחשבון אותו ניהל פלוני (להלן: "הנתבע"), אצל התובע.

הנתבעת - פלונית, הינה רעייתו של הנתבע, והיא נתבעת בתוקף חתימתה על כתב ערבות להבטחת החזר הלוואה שהעמיד הבנק לנתבע בחשבון האמור (להלן: "הנתבעת").

2.         כפי שעולה מכתב התביעה, ביום 6.6.2005 חתם הנתבע על בקשה לפתיחת חשבון בבנק. לימים, בחשבון הנתבע הצטברה יתרת חוב בלתי מסולקת שלשם הסדרתה ומיסודה חתם הנתבע על כתב התחייבות וערבות להחזר הלוואה. כאמור, הנתבעת חתמה על כתב ההתחייבות הנ"ל בתור ערבה ועצם חתימתה על כתב זה אינו שנויה במחלוקת.

3.         התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר וביום 19.3.2012 ניתן על בסיסה פסק דין כנגד הנתבע בהעדר רשות להתגונן. שלא כמו הנתבע, הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן הנתמכת בתצהירה. במהלך הדיון שנערך בבקשה הנ"ל ביום 3.5.2012, הודיעו הצדדים על הסכמה שהושגה ביניהם ולפיה תינתן לנתבעת רשות להתגונן כנגד התביעה, בטענות המפורטות על ידה בסעיפים 4 ו- 13 לתצהירה. למותר לציין כי בגדרה של הבקשה למתן רשות להתגונן הועלו על ידי הנתבעת שלל טענות, ובשים לב להסכמה הנ"ל ניתנה לנתבעת רשות חלקית להתגונן ולא בכל הטענות שהועלו על ידי הנתבעת בבקשתה ובתצהירה התומך בה.

4.הטענה הראשונה בה הותר לנתבעת להתגונן הינה הטענה שלפיה הנתבעת חתמה על כתב הערבות מבלי שהוסבר לה מהות המסמך עליו היא חותמת (כתב ערבות). בעניין זה נטען על ידי הנתבעת כי בעת חתימתה נמסרו לה מסמכים הנוגעים לפתיחת חשבון והלוואה על סך של 50,000 ₪. הטענה השנייה בה ניתנה למבקשת רשות להתגונן, נוגעת למקום החתימה על הערבות. בעניין אחרון זה נטען על ידי הנתבעת כי היא חתמה על כתב הערבות בביתה שבכפר מנדא ולא בכותלי סניף הבנק.

כאמור, בכל יתר הטענות אשר הועלו על ידי הנתבעת בבקשתה למתן רשות להתגונן, לא ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן והטענות נדחו על ידי  בית המשפט.

מטבע הדברים, משנדחו טענות ההגנה הנוספות שהועלו על ידי הנתבעת בבקשתה והרשות להתגונן הוגבלה לשתי טענות ההגנה הנ"ל, הדיון בתיק התמקד בשתי הטענות הנ"ל ופסק הדין יתמקד אף הוא בשאלות אלה בלבד.

טענות הבנק: