ת"א 22711-03-16

1.התובע, יליד 1959, עותר לחייב את הנתבעת בנזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 15.12.2011.

2.ממקום התאונה פונה התובע לבית חולים רמב"ם, שם התלונן על כאבי צוואר. בצילומים לא נמצאו ממצאים חבלתיים, והוא שוחרר לביתו.

ב-19.12.2011 התלונן על כאבי צוואר בקופת החולים, הומלץ על שימוש בצווארון רך ופיזיותרפיה. כמו כן, התלונן על סחרחורות.

התובע צירף אישור על עשרה טיפולי פיזיותרפיה וכן צורפו אישורי אי כושר לתקופה מצטברת של כ-4.5 חודשים. התובע טוען שפוטר בשל התאונה ובמשך שלושה חודשים לא מצא עבודה וגם לאחר שמצא, חלה ירידה בשכרו.

כן הוא טוען כי בזמן התאונה עפו מפיו השיניים התותבות והמשקפיים. עלות המשקפיים כ-700 ₪ ועלות טיפול בשיניים לפי הצעת מחיר עומדת על 30,160 ש"ח.

לתובע לא נותרה נכות.

3.הנתבעת לא כופרת בתאונה אלא בנזקים הנטענים, שכן לטענתה, מדובר בתאונה קלה שלא הצריכה אישורי כושר לתקופה כה ארוכה וכן היא חולקת על גובה ההשתכרות.

4.הצדדים ביקשו לקבל פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 4 ג' לחוק הפלת"ד וביקשו כי ביחס לטיפול השיניים לא יעלה סכום הפיצוי על סך 6,000 ש"ח.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בתלושי המשכורת שהוגשו, דו"ח המל"ל על רציפות בעבודה, אישורי המחלה ושאר המסמכים מצאתי להעמיד את הפיצוי הראוי לתיק זה על סך 47,000 ש"ח. סך זה כולל פיצוי בגין כאב וסבל, בגין עניין השיניים, בגין הוצאות מתונות ובגין הפסדי שכר עבודה כשבתחשיב שכר העבודה לא כללתי הכנסות לא מדווחות.