ת"א 227-09-13 עזבון המנוח פלוני נ' א'

1. לפני כתב תביעה (מתוקן), אשר הוגש על ידי עזבון המנוח פלוני (להלן: "התובע", או "העובד") וכן על ידי אמו (להלן: "האֵם") כנגד ***בע"מ, וכנגד מר נ.א. (להלן: "נ'"), בגין נזק רפואי קשה שאירע לעובד, במהלך עבודתו, בתאריך 19/9/11, ואשר גרם, בסופו של דבר לפטירתו, בתאריך 19/10/15.
2. זה המקום לציין, כי כנגד החברה – הנתבעת 1 – ניתן פסק דין בתאריך 12/10/15, בגדרו חויבה החברה לפצות את התובע בגין התרשלותה, כפי שפורט במסגרת פסק הדין (להלן: "פסק הדין החלקי"), ועל כן מתייחס פסק דין זה אך ורק לתובענה שהוגשה כנגד הנתבע 2 – נ.א..

העובדות הצריכות לעניין

3. אפתח ואקבע, כי גרסת התובעים, כפי שפורטה בכתב התביעה, נלקחה מפי חבריו של העובד, אשר שהו עמו ביום האירוע במקום האירוע, עובר להתרחשותו ולאחריו, שכן, לדאבון הלב, בו ביום איבד התובע את הכרתו והיה במצב ווגטטיבי עד למועד פטירתו, ועל כן תלויים התובעים במידה רבה בהסקת המסקנות הנדרשות מעדויות אותם חברים שעבדו עם התובע, ושהו עמו במועד התרחשות האירוע.

            עוד אומר, כי קביעת אופן התרחשות העניינים נתקלה בלא מעט קשיים, זאת עקב חוסר שיתוף הפעולה הטוטאלי של נ', אשר עשה ככל יכולתו על מנת למנוע מידיעת בית המשפט פרטים רבים ועובדות רבות, בהסתמכו, כנראה, על חוסר יכולתו של התובע לספר על שאירע באותו יום מר ונמהר, ותוך ניצול השפעתו על העובדים האחרים, אשר כאמור שהו עם התובע בעת התרחשות האירועים, אולם "הקפידו" שלא לספר את כל העובדות הנדרשות, סתרו את אמירותיהם הם, פעם אחר פעם, והעלו גרסאות דמיוניות, שאינן עולות בקנה אחד עם הרשומה הרפואית, אולם בסופו של יום, הנני תקווה כי הצלחתי לבור את המוץ מן התבן, ולקבוע בביטחון את אופן וסדר השתלשלות האירועים, שגרמו לאסונו של העובד.

4. כפי שציינתי, נוכח מצבו הרפואי הקשה של העובד, מיום האירוע ועד לפטירתו, לא ניתן היה לקבל את גרסתו באשר לאופן התנהלות הדברים, ועל כן ערכם הראייתי של תצהירי התביעה אינו רב, בהיותם עדויות מפי השמועה, וככאלה, אין בהן כדי להעיד על נכונות תוכנם, להבדיל מעצם אמירתם בלבד (ראו: י. קדמי "על הראיות" חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט-1999), ועל כן, כפי שהבהרתי, יש לבחון היטב את גרסאות עדי ההגנה, על מנת לקבוע את השתלשלות העניינים הנכונה.

            מחומר הראיות עולה, כי במועד הרלבנטי עבד העובד עם עובד נוסף בשם ג'וני ארגלי פרנקו הרנוצז (להלן: "ג'וני"). ג'וני הצהיר, כי בתאריך 19/9/11 במהלך יום העבודה, חש התובע ברע במהלך העבודה והתלונן על "התכווצויות בידיים וברגליים" (סע' 4 לתצהירו).

            ג'וני לא פירט בתצהירו באיזו שעה "במהלך יום העבודה" החל העובד לחוש ברע, אולם במהלך חקירתו בבית המשפט העיד, כי הוא והעובד הגיעו למקום העבודה בין השעות 8:30 – 9:00, והמתינו כ-40 דקות עד להגעת הבטון הנדרש לעבודתם (עמ' 60 לפרוטוקול, שורות 25 – 28), ואז החלו בעבודתם. בהמשך נשאל ג'וני "כמה זמן הוא הספיק לעבוד בבוקר?" (עמ' 61 שורה 3) ותשובתו הייתה "שעה בערך", וכאשר נשאל מדוע הפסיק העובד לעבוד לאחר כשעה, ענה ג'וני: "כי היו לו התכווצויות" (עמ' 61 שורות 3 – 6), כלומר, מעדותו של ג'וני ניתן ללמוד, כי העובד החל לחוש ברע בערך בשעה 10:00 בבוקר.

            בהמשך מתאר ג'וני בתצהירו, כי ביקש להזמין אמבולנס לצורך פינוי העובד לבית חולים, אלא שהלה סירב בכל תוקף, שכן חשש שבבית החולים יתגלו שרידי קוקאין בדמו, והוא סיפר בתצהירו, כי העובד סיפר לו, שיום קודם לכן צרך קוקאין. ודוק: הגרסה בדבר סירובו הלכאורי של העובד להתפנות לבית חולים בשל החשש לגילוי שרידי סם בגופו, עוברת כחוט השני בתצהיריהם ועדויותיהם של כל עדי ההגנה, אלא שלמעט אמירותיהם הסתמיות והמתואמות היטב בעניין זה, לא הובאה, ולו שמץ ראיה, כי העובד נהג ליטול סמים, ואף ברשומה הרפואית לא מצאתי איזכור לעובדת היות העובד נוטל סמים קשים, ובהם קוקאין, ואומר כבר עתה, כי להתרשמותי, האמירה בדבר התנגדותו הלכאורית של העובד לפינוי לבית חולים בשל החשש לגילוי שרידי סם בגופו, לא באה לעולם, אלא כדי לנסות ולהסביר את העיכוב העצום והבלתי מוסבר לכאורה בפינויו של העובד לבית החולים, וכדי למנוע העלאת טענה כלשהיא כנגד מי מהנתבעים, על התרשלותם בשל אי פינויו המיידי לבית החולים, וכפי שחייב מצבו.

            עוד עולה מתצהירו של ג'וני, כי עקב "סירובו" של העובד להתפנות לבית חולים, הוזעק למקום מנהל העבודה – מריו קארלוס באנה (להלן: "מריו"), וכי גם לאחר הגעתו סירב העובד להתפנות והעדיף – כך לדברי ג'וני – לנוח במשאית ששימשה את העובדים לעבודתם.

            זה המקום לציין את הסתירות הרבות שעלו בשאלת זהות האדם שהזעיק את מריו לאתר העבודה.

            בתצהירו טען ג'וני, כי "אחד העובדים" התקשר למריו (סע' 7), ורק בחקירתו, ובמענה לשאלה, הבהיר, כי עובד קולומביאני אחר, ששמו כריסטיאן התקשר למריו כדי לעדכנו (עמ' 62 שורות 5 – 12), והוסיף, מבלי שנשאל, שכריסטיאן כבר חזר לקולומביה (שם).

            גם מריו "לא זכר" בתצהירו מי התקשר אליו כדי ליידעו על שקרה, ולדבריו "התקשרו אלי" כדי להודיע על מצבו של העובד "וכי הוא מסרב להתפנות לבית חולים" (סע' 12 לתצהירו), אולם בחקירתו נזכר, כי אחד הנהגים מוני, או סטפן התקשרו אליו כדי ליידעו (עמ' 74, שורות 19 – 20), או אז הוברר, כי מריו הגיש תצהיר, בתאריך 20/1/13, בהליך מקביל שהתנהל בבית הדין לעבודה (תיק ס"ע 12361-12-11) [פורסם בנבו] ובו טען, למרבה ההפתעה, כי העובד עצמו התקשר אליו "והתלונן באוזני על 'התכווצויות בידיים וברגליים'" (סע' 5 לתצהיר), וכאשר התבקש להבהיר את הסתירות, הסתפק באמירה "יכול להיות, אני לא זוכר בדיוק" (עמ' 76 שורה 13).

            המסקנה מהאמור הינה, כי קרוב לוודאי שהעובד לא התקשר בעצמו למריו – מנהל העבודה – שכן על פי כל התיאורים, של כל עדי ההגנה, מצבו היה גרוע ביותר, הוא סבל מהתכווצויות קשות וחש ברע, והקביעה לגבי מיהות האדם שהתקשר למריו – מנהל העבודה – נותרה עלומה, אם כי אין כל ספק, שמי מעובדי החברה, ששהה עם העובד במועד הרלבנטי, התקשר למנהל העבודה – מריו – בזמן אמת, כדי ליידע אותו בדבר מצבו של העובד.

            שאלה נוספת שנותרה עלומה הינה השעה בה התקשרו העובדים למריו – מנהל העבודה – על מנת לדווח לו על מצבו של העובד.

            הדעת נותנת, שאם העובד החל לחוש ברע בערך בשעה 10:00, שאז הפסיק את עבודתו והתיישב במשאית כדי לנוח, הרי שזמן קצר מאד לאחר מכן, טלפנו חבריו לעבודה למריו, לצורך יידועו, אולם באופן תמוה ביותר, נמנעו כל עדי ההגנה – כנראה במכוון – להתייחס לשעת יידועו של מריו, והכל כדי להותיר את לוח הזמנים מעורפל ובלתי ידוע, כדי להימנע מהמסקנה המשפטית בדבר התרשלותו של מי מאנשי החברה בכלל, והנתבע בפרט, ואבאר.

            בחקירתו העיד מריו, כי הגיע לאתר העבודה "בערך חצי שעה, 25 דקות" (עמ' 76 שורה 28) לאחר קבלת ההודעה הטלפונית, וכי במועד קבלת ההודעה הטלפונית "... הייתי במשרדים ביפו... זה היה כבר אחרי הצהריים, כולם היו בשלבי סיום של העבודה..." (עמ' 73 שורה      9-10),  אלא מאי? לא ניתן כל הסבר, הכיצד הגיע מריו לאתר העבודה בשעות אחר הצהריים, לכאורה מיד עם קבלת ההודעה הטלפונית, כאשר העובד החל לחוש ברע בערך בשעה 10:00 בבוקר ?? ומה קרה במהלך אותן שעות ארוכות בהן ישב העובד במשאית כשהוא סובל מהתכווצויות וכאבים, עד שפונה לבית החולים ??