ת"א 22685-04-12 תחנת דלק חוואסה בע"מ ואח' נ' פז חברת נפט בע"מ ואח'

בין הצדדים התנהלו בתחילת העשור הקודם הליכים משפטיים בנוגע לזכויות ולהפעלה של תחנת דלק. לקראת סוף שנת 2006 נחתם הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, המסדיר את יחסי הצדדים ביחס לתחנת הדלק. הסדר הפשרה בוצע במשך כחמש שנים, ואולם במחצית הראשונה של 2012 טענו הנתבעות לפקיעתו מחמת התקיימות תנאי מפסיק (אי רישום החכירה וחכירת המשנה), ובעקבות זאת הוא בוטל על ידי התובעים, בטענה כי התכחשות הנתבעות עולה לכדי הפרה יסודית. אין מחלוקת בין הצדדים כי כתוצאה מהתפתחויות אלו בוטל הסכם הפשרה. לעומת זאת, קיימת בין הצדדים מחלוקת עזה בשאלה מהן זכויות הנתבעות ביחס לתחנת הדלק לאור ביטול הסכם הפשרה. מחלוקת זו היא נושאו של פסק דין זה.

א. רקע

1. סמוך לצומת הצ'ק פוסט בחיפה מצויה תחנת תדלוק הידועה כיום כ"פז חוואסה" (להלן: "התחנה" או "תחנת הדלק"). תחנה זו קיימת במקום מאז שנות החמישים של המאה הקודמת. עד לסוף שנות החמישים הופעלה תחנת הדלק תחת שמה של חברת The SHELL Company of Palestine LTD חברה בת של חברת האנרגיה העולמית SHELL (להלן: "חברת SHELL"). מאז סוף שנות החמישים פועלת התחנה תחת שמה של חברת "פז". הקרקע עליה מצויה התחנה היא בבעלות קרן קיימת לישראל. בשנת 1957 נחתם הסכם חכירה ראשית בין קק"ל לבין ה"ה המנוחים כץ וכהנא (להלן: "כץ וכהנא"). הסכם החכירה הראשי בין כץ וכהנא נחתם לתקופת חכירה בת 49 שנים וניתנה בו אופציה לתקופת חכירה נוספת בת 49 שנים, כאשר התקופה השנייה עתידה להסתיים בשנת 2049. במשך עשרות שנים לא נרשמו זכויות החכירה בפנקסי מנהל מקרקעי ישראל או במרשם המקרקעין.

2. התובעים 2 - 7 הם יורשיהם החוקים של ה"ה כץ וכהנא (להלן: "יורשי כץ וכהנא"). התובעת 1 היא חברה פרטית אשר היתה בעבר בבעלות כץ וכהנא וכיום בבעלותם וניהולם של יורשי כץ וכהנא (להלן: "חברת חוואסה", ויחד עם יורשי כץ וכהנא: "חוואסה" או "התובעים").

3. הנתבעת 1 הינה חברה ציבורית העוסקת בשיווק ומכירה של מוצרי נפט (להלן: "חברת פז"). הנתבעת 2 היא חברה בת בבעלות מלאה של פז (להלן: "ספדי", ויחד עם חברת פז: "פז" או "הנתבעות").

4. על מערכת היחסים שבין התובעים לנתבעות בקשר עם ניהול תחנת הדלק חלשו במרוצת השנים שורה של הסכמים. להלן תובא סקירה קצרה של הסכמים אלו.

5. בשנת 1952 נחתם הסכם (המכונה על ידי הצדדים גם "הסכם המסגרת", נספח 5 לכתב התביעה) בין שלושה גורמים. האחד, חברת SHELL; השני, שותפות אשר כונתה "תחנת דלק חוואסה", אשר נוסדה למטרת ניהול תחנת הדלק; השלישי, חברה שלימים תהפוך לנתבעת 2 – ס[ו]פדי חברה להפצה והספקה בע"מ. ספדי היתה באותה תקופה חברה בת של חברת SHELL והיום היא, כאמור, חברה בת של חברת פז. הסכם המסגרת מסדיר את הקמת תחנת הדלק על ידי השותפות, את התחייבות השותפות להחכיר בחכירת משנה את המקרקעין לחברת SHELL וכן הסכם הפצה לפיו מתחייבת השותפות להיות מפיצה בלעדית של מוצרי חברת SHELL, בתמורה לעמלה מסוימת. זכויות וחובות השותפות על פי הסכם המסגרת הומחו לכץ וכהנא על ידי שותפיה הקודמים בהסכם מיום 24.10.1956.

6. כאמור, ביום 2.1.1957 נחתם חוזה חכירה ראשית בין קרן קימת לישראל לבין כץ וכהנא. בסמוך למועד זה, ביום 21.1.1957, נחתם הסכם חכירת משנה בין כץ וכהנא לבין ספדי על פיו מחכירים כץ וכהנא את זכויותיהם במקרקעין לספדי לתקופה של 10 שנים עם אופציה ל-10 שנים נוספות, בעבור דמי חכירה הזהים בגובהם לדמי החכירה המשולמים על ידי כץ וכהנא על פי חוזה החכירה הראשית. הסכם חכירת המשנה הוארך על פי מכתב מיום 23.11.1965 עד לתום תקופת החכירה הראשית "כפי שהוארך מזמן לזמן" (נספח 7 לכתב התביעה).

    

7. במקביל להסכמי החכירה נערכו בין הצדדים מספר הסכמי קמעונאות. בשנת 1956 נחתם הסכם בין חברת SHELL לבין חברה בבעלות כץ וכהנא, ובשנת 1960 נחתם הסכם דומה בין חברת חוואסה לבין חברת פז. על פי הסכמי הקמעונאות התחייבה חברת חוואסה לשווק בתחנת הדלק את מוצרי חברת הדלק (תחילה את מוצרי חברת SHELL ולאחר מכן את מוצרי חברת פז) באופן בלעדי, ללא מגבלת זמן, כאשר חברת הדלק היא אשר קובעת את המחיר הסופי לצרכן.