ת"א 22678-06-13 גדי בוך נ' רועי וינר

1.לפניי בקשה למחיקת התביעה שהגיש המשיב, בטענה כי המשיב מפר צו לגילוי מסמכים שניתן על ידי בית משפט זה (צו מיום 17.3.14), וכן מפר הוא הוראה להצהיר האם מצויים ברשותו מסמכים ספציפיים (החלטה מיום 2.7.14).

המבקש סקר את הבקשות הקודמות שהוגשו בעניין זה, את תצהירי ותשובות המשיב ואת ההחלטות שניתנו עד כה.

לטענת המבקש המשיב סירב לגלות שלושה סוגי מסמכים: מסמכים המעידים על השקעתו, אם נעשתה, בוינר בוך אחזקות בע"מ (להלן: "וינרבוך") וביאסו הטברנה בע"מ (להלן: "יאסו"); מסמכים המעידים על תשלומים שהוציא או קיבל בקשר עם הקמת וניהול יאסו; פירוט כנסותיו ויציאותיו מישראל החל מיום 1.8.12.

לטענת המבקש, בהחלטה מיום 2.7.14 נדרש המשיב להצהיר תוך עשרה ימים האם המסמכים האמורים מצויים ברשותו, אך לא עשה כן עד להגשת הבקשה שלפניי.

2.המבקש עותר, על יסוד תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, כי בית המשפט יורה על מחיקת התביעה, ובנוסף יחייב את המשיב בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורך דין בגין הגשת הבקשה.

המבקש ציין כי הוא מודע לכך שמדובר בסנקציה קשה אשר בית המשפט נמנע, בדרך כלל, מנקיטתה, אך טען כי המקרה שלפניי הולם את המקרים החריגים בהם יפעיל בית המשפט את סמכותו זו, כיוון שהוא נמנה על המקרים בהם צד נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית המשפט.

3.המשיב הגיב לבקשה.

המשיב דחה את טענות המבקש בטענה כי השיב לכל השאלות שנשאל והציג את כל המסמכים שבידיו, כפי שעולה הן מתשובותיו למבקש, הן מהדיון שהתקיים בפני בית המשפט והן מהתצהירים שהגיש המשיב.

למען הזהירות, צירף המשיב תצהיר משלים ביחס למסמכים אשר גילויים התבקש.

4.בתשובתו של המבקש שלל המבקש את טענתו של המשיב לפיה התצהיר המשלים ענה על כל דרישות המידע שטרם נענו עד להגשתו: המבקש הצביע על כך שאף התצהיר המשלים אינו שופך אור או נותן מידע כלשהו לגבי השקעות כספים (בשונה מתשובה בעניין רכש מניות) שהשקיע המשיב בוינרבוך.

כמו כן, גם הדרישה לקבלת מידע ומסמכים ביחס לתשלומים שהוציא או קיבל המשיב או מי מטעמו בקשר עם הקמה וניהול יאסו, לא נענתה כלל ועיקר – לא לפני הגשת התצהיר המשלים (בתצהיר גילוי המסמכים טען המשיב כי מסמכים אלו אינם רלוונטיים, בדיון שהתקיים ביום 2.7.14 נקבע כי מדובר במסמכים רלוונטיים וכי על המשיב למסור תצהיר משלים בעניינם).

בעניין פירוט יציאותיו של המשיב מישראל וכניסותיו אליה – המבקש טען כי תשובתו של המשיב בתצהירו המשלים, לפיה הוא משתמש בכרטיס אוטומטי ובטביעת אצבע, ולכן תיעודן אינו מצוי ברשותו, "מהווה זלזול מופגן בנתבע ובהליך עצמו וכל מטרתה להכביד על הנתבע. שכן בידי התובע להעמיד פירוט כניסות ויציאות מהארץ באמצעות האתר המכוון של רשות האוכלוסין וההגירה" (סעיף 16 לתשובת המבקש).

בסוף תשובתו, חזר המבקש על בקשתו להורות על מחיקת התביעה ועל חיוב התובע בהוצאות ושכר טרחת עורך דין; לחילופין עתר המבקש כי בית המשפט יורה למשיב

להשיב בתצהיר ערוך כדין "האם המסמכים מעידים על כספים שהשקיע התובע בוינרבוך והאם המסמכים המעידים על תשלומים שהוציא או קיבל בקשר עם הקמת וניהול היאסו, ובכלל זאת דמי ניהול ודיבידנד, מצויים ברשותו או לא מצויים ברשותו או אינם קיימים".