ת"א 22671-09-15 אנגל ואח' נ' שיינר ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק הדין, שניתן כנגד הנתבעת מס' 1 ביום 5/1/16 בהעדר הגנה.

הבקשה הינה בשיקול דעת בית המשפט, שכן אין חולק על ידיעת המבקשת אודות כתב התביעה ותוכנו. המבקשת הגישה ביום 10/11/15 בקשה מנומקת להארכת מועד להגשת כתב הגנה, טענה כי הנכס נשוא התיעה פונה ומצוי בחזקת המשיבים. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה עד המועד שהוארך.

הבקשה דנן הוגשה ביום 3/2/16, הוגשו תגובות, התקיים דיון לפניי, ואני מתנצלת בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה.

לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון, ועיינתי במלוא המסמכים, שהוגשו, אני קובעת כי אין הצדקה לביטול פסק דין הפינוי, ויש מקום לבטל את פסק הדין הכספי ואפרט.

כאמור, הנתבעת קיבלה את כתב התביעה, וידיעתה הוכחה למצער מיום הגשת הבקשה מטעמה, 10/11/15. משלא הגישה כתב הגנה או בקשה אחרת, והמועד, שהוארך לה בנדיבות, עד ליום 31/12/15 חלף, ניתן פסק הדין.

עניינה של התביעה יחידות דיור מס' 30 ו-36 בבניינים הידועים כשד' הציונות 47-49, חיפה, בבעלות הכנסיה הקתולית ובתי הספר שלה, אשר זכויות החכירה בהם הועברו בין גורמים שונים במהלך השנים משנת 1947 וניתנה זכות להחכרת משנה. לבסוף החכירו הבעלים את היחידות, ביניהן היחידות נשוא התביעה, למשיבים בהסכם מיום 11/12/14 ל-24 שנים ו-11 חודשים. הבעלים גם המחו למשיבים את זכויותיהם לקבל דמי שימוש מהמחזיקים. הערות אזהרה לטובת התובעים נרשמו רק ביום 20/5/15. העברת חכירת משנה ע"ש המבקשת בדירה מס' 30 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 24/6/91 ובדירה מס' 36 ביום 10/3/91. המשיבים טוענים כי לפי ההסכמים ושטרות החכירה תקופת החכירה בדירות הסתיימה ביום 31/3/96 ולחלופין, אם מומשה האופציה לא יאוחר מיום 31/3/08. המשיבים אינם יודעים את העובדות בוודאות, אך טוענים כי המבקשת לא חידשה את החכירה וכי הנתבע מס' 2, (שעניינו ידון בהחלטה נפרדת) מחזיק בדירה מס' 30 כ-30 שנה תמורת 1,000 ₪ לחודש, שהוא משלם למבקשת. המשיבים הודיעו לנתבעת על דרישתם לפינוי הדירה מס' 30 ביום 9/2/15 ותובעים לפניי פינוי שתי הדירות מס' 30 ו-36 והשבת החזקה לידיהם וכן דמי שימוש ראויים בשתי הדירות בסך 1,200 ₪ לחודש, סה"כ 254,380 ₪.

כטעם למחדל בהגשת כתב הגנה טוענת המבקשת כי הינה אשה מבוגרת, אינה קוראת וכותבת, אינה בקו הבריאות ובזמנים הרלוונטיים היה בנה חולה ומאושפז בבית חולים במשל חודשים, עד פטירתו ביום 25/2/16. המבקשת טענה כי לא קיבלה את החלטתי אודות הארכת המועד, וכי היתה עסוקה בבנה, שהיה מאושפז בבית החולים, והקדישה לו את זמנה. ניתן לראות בנימוקים אלה נימוקים סבירים, אם יצורפו להם נימוקי הגנה.

לגופו של עניין, אין מחלוקת כי הנתבעת אינה מחזיקה באיזו מהדירות, כפי שטענה בבקשה להארכת מועד ובדיון לפניי. בא כחה טוען כי הצהרתה בבקשה להארכת מועד כי "הנכס פנה מזמן ע"י הכנסיה והוא מצוי בחזקת התובעים" אינה מדוייקת וכי המחזיקים נכנעו להפעלת לחצים ע"י המשיבים ואיפשרו להן לתפוס חזקה בדירות, מחמת חולשתם. המבקשת טוענת כי מאז רכישת הדירות על ידה הן מושכרות, ודמי השכירות משמשים למחייתה. המבקשת הוסיפה וצירפה מסמכים, לפיהם התקיימו בשנת 1996 מגעים בין עיריית חיפה לבעלים הכנסיה הקתולית, במטרה לאפשר לדיירים להמשיך להתגורר בדירות בתנאים שיהיו מקובלים, כי בשנת 2005 לפני שהסתיימה תקופת החכירה פנו המבקשת ודיירים נוספים לבעלים וביקשו להאריך את תקופת חכירת המשנה ב-49 שנה נוספות, וכי הפניות לא נענו ולא נקטו בכל פעולה נגד הדיירים, על כן טוענת המבקשת כי שתיקת הבעלים מאריכה את תקופת חכירת המשנה ב-49 שנים נוספות. המבקשת תומכת את טענותיה גם בפרוטוקולים של הדיונים בכתבי אישום שהוגשו נגד הבעלי והחוכרים בגין מבנה מסוכן, שהסתיימו לאחר שנת 2009, כלומר לאחר תום תקופת החכירה הנטענת, במסגרתם בוצעו עבודות בדירות במימון הכנסיה והחוכרים. המבקשת טוענת כי המשיבים רכשו את הנכס כפי שהוא, ולקחו בחשבון המחיר את מצבו לרבות היותו מאוכלס. המבקשת טוענת כי אינה חייבת בדמי שימוש ראויים, וכי גם אם תחוייב בכאלה, היא זכאית לקזז את עלות התיקונים, בהם נשאה. המבקשת טוענת גם לזכויות דיירות מוגנת.

המשיבים דוחים את הטענה לביטול מחובת הצדק, והצדק עימם. כאמור, הבקשה להארכת מועד מיום 10/11/15 מהווה ראיה נחרצת לזימון כדין, ולמצער על ידיעה מוכחת וברורה, המאפשרת הגשת בקשה בתיק, כפי שנעשה.