ת"א 22609-05-14 שבח נ' ד'

בסעיף 17 של כתב התביעה, ציין התובע: "לבימ"ש נכבד זה הסמכות המקומית והעניינית לדיון בתביעה".

בכתב ההגנה מיום 6/7/2014, טען הנתבע, כי אין מסורה לבימ"ש זה סמכות מקומית, אלא לבימ"ש השלום בעפולה, "...הואיל והנתבע הינו ממושב מלאה..."

תשובת התובע הוגשה ביום 10/07/2014, ומציינת היא, כי הסמכות מסורה לבימ"ש בחדרה המצוי במחוז חיפה "בהתאם לתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1980".

הסכם שכה"ט שצורף לכתב התביעה מתייחס למקום השיפוט וקובע "כל מחלוקת ו/או תביעה שיעלו בגין הסכם זה התבררו במחוז חיפה".

תשובת הנתבע לתשובת התובע, מיום 22/7/2014 מציינת, כי הנתבע הינו נכה והוריו הם אפוטרופסיו מכוח צו בימ"ש, כי הנתבע איננו מכיר את ההסכם ולא ידוע לו מה כתוב בו, וכי המוסמכים לחתום בשם הנתבע, הם הוריו, ועובדה זו ידועה לתובע.

תקנה 9(6) בתקסד"א מחייבת את המגיש כתב תביעה, לכלול בכתב התביעה, בין היתר, גם את "העובדות המראות שביהמ"ש המוסמך לדון בתובענה".

התובע לא מילא אחר ההוראה האמורה, עת נמנע מכל התייחסות לעובדות המראות מדוע בימ"ש השלום בחדרה מוסמך לדון בתביעה.

הסכם שכה"ט מיום 16/6/2013 (נספח א' של כתב התביעה) נחזה להיות חתום ע"י הנתבע. אכן בסעיף 9.7 להסכם קיימת הסכמה בין הצדדים, כי כל תביעה או מחלוקת שיעלו בגין הסכם זה יתבררו במחוז חיפה.

בכתב ההגנה שהוגש (בסעיף 5) נטען, כי אביו של הנתבע מונה כאפוטרפוס עליו וכי "מצ"ב החלטה".

בניגוד לאמור בכתב ההגנה, אין בנמצא כל החלטה וממילא אין זכר להיותו של הנתבע חסוי בכותרת כתב ההגנה.

הנה כי כן, התובע בכתב התביעה, נמנע מכל אזכור של עובדות כלשהן, המקנות סמכות מקומית לבימ"ש שלום זה מחד, ומאידך- הנתבע הטוען להיות אביו אפוטרופוס עליו, לא טרח לצרף סימוכין לכך.