ת"א 22548-01-10 נסאר נ' סאלם ואח'

1.התובע עותר לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מן המקרקעין הידועים כחלקות 64,65 בגוש 19425 מאדמות דיר חנא (להלן: "החלקות") ולרבות ממבנה המסעדה שעליהן, וכן להימנע מכל פעולה העלולה להפריע לשימוש התובע בחלקות אלו.

2.מדובר בחלקות סמוכות בדיר חנא עליהן הוקמה בעבר תחנת תדלוק במסגרת שותפות בין התובע, הנתבע 1 ושניים אחרים (שאינם צדדים להליך זה). תחנת התדלוק הוקמה ברובה על חלקה 65 אשר חלקים המנה בבעלות התובע, ומקצתה על חלקה 64 שהנה בבעלות הנתבע 1. עוד הקימו השותפים בשטח חלקות אלו מבנה נוסף המשמש כמסעדה, הבנוי בחלקו על חלקה 64 ובחלקו האחר על חלקה 65.

3.הרקע לתביעה זו הנו פירוק שותפות ועריכת התחשבנות בין השותפים הנ"ל לרבות ביחס לתחנת התדלוק, על פי פסק בורר מיום 15.4.01, אשר על פיו הוקתה לתובע זכות ראשונה לרכישת תחנת תדלוק "מאחר והנו בעליה של כ-82% מהקרקע" (עמ' 11 לפסק הבורר).

4.התובע טוען כי על אף קביעות הבורר, ועל אף שהעביר מלוא הסכום המגיע לנתבעים על פי פסק הבוררות, לא הפקידו הנתבעים את השיקים שמסר להם ולא עשו לפירעונם ואף החזירו שיק על סך 70,000 ₪ לידי התובע תוך שהנם מסרבים להעביר לתובע פרטי חשבון בנק לצורך הפקדת הכספים. כמו כן, ועל אף הוראות הסכם הבוררות ממשיכים הנתבעים להחזיק במבנה המסעדה בניגוד לרצונו של התובע. הנתבעים מסרבים לסלק את ידם משטח התחנה ומבנה המסעדה, ולהחזיר החזקה בהם לתובע. לטענת התובע, על פי פסק הבוררות הוא זכאי להחזיק בכל שטח התחנה לרבות בשטח חלקה 64 בגוש 19425, על כל הבנוי והמחובר לשטח חיבור של קבע.

5.לטענת הנתבעים, פסק הבורר הכריע בפירוק השיתוף בעסק, להבדיל מפירוק השיתוף במקרקעין, ותוך קביעה מנגנון של המשך שותפות במקרקעין. הנתבעים מפנים להסכם מאוחר שנחתם בין הצדדים ואשר על פיו הם טוענים, כי רכשו מהתובע זכויות בחלקה בהיקף של 165 מ"ר. לטענתם ע"פ המוסכם, זכאי הנתבע 1 לקבל את מבנה המסעדה, דהיינו את חלקת הקרקע שבבעלותו בחלקה 64 וכן רצועת קרקע נוספת מחלקה 65, אשר הנה בבעלות התובע, בתמורה לביצוע תשלום על פי המוסכם לתובע ובכפוף לכך שחלוקת השימוש לא תפגע בהיתר של תחנת התדלוק.

6.התובע אינו מכחיש חתימתו על ההסכם אליו מפנים הנתבעים, אך לטענתו מדובר בהסכם מותלה נעדר תוקף משלא נתקיימו תנאיו המתלים. עוד לטענת התובע, יש להורות על היפוך נטל הראיה נוכח טענות הנתבעים שהנן מסוג "הודאה והדחה".

דיון

הודאה, הדחה והיפוך נטל הראיה

7.בדיון הראשון מיום 30.1.2011 הסכימו הצדדים כדלקמן: "מוסכם כי מה שנקבע בפסק הבורר הוא כי התובע יקבל את החזקה על כל השטח כולל השטח שבבעלות הנתבעים אך ישלם בתמורה גובה דמי שכירות אשר גם אותם הוא קבע" (עמ' 1, ש' 15-16 לפר'). למעשה אין מחלוקת אודות פסק הבורר וכי הנו סופי באופן שמחייב את הצדדים.

8.טענות הנתבעים בדבר קיומו של הסכם מאוחר לפסק הבוררות הנן לפיכך טענות הודאה והדחה על פיהן יש להורות על היפוך נטל הראיה. אמנם בענייננו התובע אינו מתכחש לקיומו של ההסכם. התובע אף אינו מכחיש דבר חתימתו על ההסכם כפי שאף אישר בעדותו "כן. אני חתמתי וחמיד סאלם חתם" (עמ' 21, ש' 2-4 לפר') ואולם קיימת מחלוקת על שאלת תוקפו של ההסכם לנוכח תנאיו המתלים ושאלת התקיימותם. כך שלמעשה קיימת הודאה והדחה נוספת גם מצד התובע ובמצב דברים זה דומה כי אין להורות על היפוך נטל הראיה.