ת"א 22476-05-13 קליין ואח' נ' קוהן

1.זו תביעה לפינוי מושכר.

כבר בשלב מוקדם של ההליכים קבעתי כי התביעה אינה ראויה להידון בסדר הדין המהיר שנקבע בפרק טז' לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת, מאחר שאין מדובר בתביעת פינוי רגילה כי אם בתביעה לפינוי שוכר שמחזיק בנכס למעלה מ- 40 שנה.

התביעה נדונה לכן לפי הסדר הרגיל וביום 30/3/14 נשמעו בה הראיות.

מאוחר יותר ובשל העובדה שהתרתי לתובעים לצרף מסמכים נוספים, נשמעו שוב ראיות ביום 18/6/14 ולאחר מכן הגישו הצדדים טיעונים כתובים, שכעת מונחים בפני.

2.התובעים טוענים כי על הנתבע לפנות את המושכר, מאחר שלא שילם את דמי השכירות כסדרם. טענת התובעים, כפי שפורטה בכתב התביעה, היא כי אף שמחודש ינואר 2012 משלם הנתבע את דמי השכירות כסדרם, במהלך השנים 2006 ועד 2011 לא שילם את דמי השכירות כלל או שילם דמי שכירות חלקיים - והכל כמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה.

אין בכתב התביעה הסבר מדוע לא הוגשה התביעה אלא בחודש מאי 2013, למעט הטענה כי בסמוך לפני הגשת התביעה רכש התובע 1 את מלוא זכויותיהם של מחצית מהיורשים והומחתה לו הזכות לגבות את דמי השכירות מכל השוכרים המצויים בנכס ולסיים את ההתקשרות עם השוכרים וגם לתבוע את פינויים.

3.הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה. לטענתו, הוא דייר מוגן בנכס ובנוסף הוא טוען כי שילם את דמי השכירות, למעט אלה שהזכאים להם ויתרו עליהם.

לטענת הנתבע, מאחר שהנכס שייך בחלקים שווים לשתי קבוצות יורשים, באופן שמחציתו שייכת ליורשי המנוח משה קליין ומחציתו ליורשי המנוח בלה קליין, הוא שילם את דמי השכירות בחלוקה לשתי קבוצות היורשים. את דמי השכירות המיועדים ליורשיו של המנוח משה קליין שילם לגב' תקווה קליין ואילו את דמי השכירות המיועדים ליורשיו של המנוח בלה קליין שילם, עד שבשלב כלשהו הודיעו לו היורשים האלה שהם אינם מעוניינים עוד בתשלום, לנוכח שיעורו הנמוך.

הנתבע טוען כי אף שהתובעים יודעים היטב שהוא דייר מוגן בנכס, הם ניסו להסתיר זאת מבית המשפט בתביעה שהגישו וניסו לשוות לה אופי של תביעת פינוי רגילה והכל במטרה לנשלו מזכויותיו.