ת"א 22451-10-10 חלאילה נ' ח'לאילה

לפני בקשה לביטול פסק דין, אשר הגישה הנתבעת (להלן: "הבקשה"), ביחס לפסק הדין שניתן בתיק זה ביום 18/1/11 (להלן: "פסק הדין"). התובעת הגישה את תגובתה לבקשה (להלן: "התגובה") והנתבעת השיבה כדין.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני סבורה כי הבקשה אינה עומדת בדרישות הדין בכל הקשור לבקשה לביטול פסק דין , כפי שיפורט להלן.

עסקינן במתן פסק דין בהעדר הגשת כתב הגנה, לאחר שלנתבעת הומצא כתב התביעה כדין אך על אף האמור, היא לא הגישה כתב הגנה מטעמה. מכאן נגזר כי הביטול המבוקש הינו בתוקף שיקול דעת של בית המשפט. במקרה כגון דא, ההלכה היא ברורה ובחזקת מן המפורסמות, ולפיה על מבקש הביטול להוכיח שני יסודות מצטברים האחד- סיבה טובה למחדלו והשני- סיכויי הצלחה בתביעה אם יבוטל פסק הדין (ראה: א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה רביעית מעודכנת, 265, 271 י. זוסמן , "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 735 עד 738).

באשר לשאלה הראשונה, היינו בדיקת סיבת המחדל, כאשר המבקש מצביע על סיכוי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (ואפילו יזכה בבקשה) אלא אם הוכחה התנהגות רשלנית העולה לכדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי וגילוי יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. (ראה :ע"א 68/625 מפעל הבנייה נ. החברה הדרומית, פד"י כ"ג (2) 721).

לטענת הנתבעת נודע לה על מתן פסק הדין כנגדה, כאשר נמסרה לה האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדה ימים מספר לפני הגשת בקשתה לביטול פסק הדין. לטענת הנתבעת כתב התביעה לא נמסר לה מעולם ותצהיר מבצע המסירה אשר נמצא בתיק בית המשפט הוא שקרי. הנתבעת טוענת לחיזוק הנטען בבקשה כי על אף שפסק הדין ניתן ב 1/11 הוא הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל רק ב7/14 ומסירת האזהרה בוצעה כשנתיים אחרי כן. עוד טוענת הנתבעת כי במסגרת הליכים משפטיים נוספים המתנהלים בין הצדדים שהם קרובי משפחה, לא הזכירה התובעת מעולם את פסק הדין נשוא תיק זה.

התובעת מצידה הצהירה כי לא זו בלבד שהנתבעת קיבלה כדין את כתב התביעה באמצעות מוסר אשר אף הצהיר על כך בתצהיר המצוי בתיק בית המשפט, אלא שפסק הדין הומצא לנתבעת בידי מזכירות בית המשפט לאחר מתן פסק הדין. יתרה מזו, מתן פסק הדין הודע לבעלה של הנתבעת וקרובי משפחה נוספים ואף בהליכים משפטיים בין הצדדים הוזכר מתן פסק הדין לא אחת.

עיון בתיק בית המשפט מעלה כי אכן מצוי בו תצהיר מבצע המסירה לנתבעת ויתרה מזו, הנתבעת זוהתה באמצעות תעודת זהות בטרם בוצעה לה המסירה. הכחשתה הכללית של הנתבעת ולפיה לא קיבלה את כתב התביעה, אשר לא לוותה בשום ראיה מסייעת או חיזוק כלשהוא לגרסתה זו, הופרכה באמצעות תצהיר מבצע המסירה. זאת ועוד, רישומי תיק בית המשפט מעלים כי נשלח אליה פסק הדין לכתובתה הרשומה אף בכתבי הטענות אותם הגישה כעת, אך הנתבעת לא טרחה לדרוש את דבר הדואר אשר נשלח אליה.

אף לו הייתי מקבלת טענת הנתבעת כי דבר מתן פסק הדין לא הוזכר בהליכים משפטיים נוספים אשר היו בין הצדדים, הרי שהתנהלותה מצביעה על יחס של זלזול מצדה ואינה מצדיקה את ביטול פסק הדין. היה על הנתבעת, כמצופה ממנה, להגיש מטעמה כתב הגנה ולהתייצב להליכים. כאשר כבר נשלח אליה פסק הדין לאחר שניתן, היה עליה לפעול לקבלתו בהתאם ולהגיש בקשתה כבר אז בחודש 2/11. לא לחינם הנתבעת אינה מפרטת בבקשתה מהו המועד המדויק בו נודע לה על פסק הדין. הדברים מלמדים על כך כי גם כאשר נודע לה על פסק הדין אשר ניתן בהיעדרה, לא מיהרה הנתבעת להגיש בקשתה והשתהתה בכך עוד פרק זמן בלתי ידוע אשר לא צוין בבקשה ואף לא בתצהירה, עד אשר הוגשה בקשתה לביטולו של פסק הדין.

יחד עם זאת , נקבע כי השאלה השנייה, היינו, סיכויי ההצלחה, היא העיקר ולשאלה הראשונה חשיבות משנית. אלא שהנתבעת בחרה בכלליות רבה לטעון כי "ברור שיש לה סיכוי טוב מאד ואף וודאי" וטענה כי תוכל להוכיח, ללא פירוט, כי טענות התובעת שקריות. היה על הנתבעת לכל הפחות להיכבד ולפרט את פרטי הגנתה כך שניתן יהא לעמוד ולו לכאורה על סיכויי הגנתה.

מכל האמור עולה כי הנתבעת לא עמדה בדרישות ההלכה הפסוקה בכל הקשור לבקשה לביטול פסק דין .