ת"א 22427-04-11 אוטמזגין ואח' נ' אביגדול ואח'

לפני בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובקשה לעיכוב ביצועו .

לטענת הנתבע , מתקיימות בעניינו נסיבות לביטול פסק הדין מחמת הצדק, המתקיימת כאשר בית המשפט מלכתחילה לא היה רשאי להחליט בהעדרו של הנתבע. טוען הנתבע, שבא כוח נעדר מהדיון מחמת שחש ברע, הודיע על כך לבית המשפט באמצעים שעומדים לרשותו בעת מתן ההודעה, בית המשפט ידע שהוא נעדר מסיבה בריאותית ובחר בכל זאת להתעלם מכך ולקיים את הדיון כאילו מדובר בהיעדרות סתמית ובלתי מוסברת, במעמד צד אחד. לגרסת הנתבע, מצב זה, מהווה פגם המקים עילה לביטול פסק דין, בלי קשר לכך שההחלטה היתה מוצדקת או לא. לטענת הנתבע, יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק כיוון שהודיע בזמן אמת, את עובדת מחלתו לבית המשפט ולצד שכנגד.

לטענת הנתבע, יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק בשל טעותו האפריורית של בית המשפט, שמערכת נט המשפט זמינה ולכן קבע כי על הנתבע היה להגיש בקשתו באמצעות מערכת נט המשפט. לטענתו, בית המשפט נתן מעמד למערכת נט המשפט וסרב להכיר בבקשה כיוון שלא הוגשה במערכת. לטענת הנתבע, אין במשרד ב"כ 6 עו"ד שיכלו להתייצב באולם בית המשפט ולהסביר את פשר אי הופעתו לדיון, ולכן די בקביעה זו של בית המשפט כדי להביא לביטול פסק הדין. לטענת הנתבע בית המשפט נתן משקל יתר להעדרה של תעודה רפואית, אך לא היה בידו אישור רפואי בעת הגשת הבקשה.

לטענת הנתבע , מתקיימים בנוסף התנאים לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט, ולגרסתו, במקרה זה גובר השיקול שהגנתו של הנתבע בפני תביעה שהוגשה נגדו סבירה וחזקה ומשום כך על בית המשפט להתייחס בסלחנות להעדרו מהדיון. לגרסתו, התובעת לא הוכיחה את נזקיה ולא די בטענות התובעת בכדי להוכיח את התביעה.

לפי הוראות התקנות אליהן מפנה הנתבע אין לקבל אוטומטית כהגדרתו את התביעה ועל התובעת להוכיח את תביעתה ולהעיד בפני בית המשפט. כן נטען כי הנתבע לא זלזל ולא התעלם מחובתו כבעל דין.

התובעות בתגובתן עותרות לדחיית הבקשה, בטענה שבבקשה לא ניתן כל הסבר או נימוק לאי הופעת הנתבע עצמו לדיון, או תעודה רפואית לגבי היעדרות בא כוחו מהדיון ולא הוגש תצהיר הנתבע עצמו במסגרת הבקשה. לטענתן, התובעות לא מתקיימים התנאים לביטול פסק דין מחובת הצדק ולא מדובר בפסק דין פגום כיוון שלא הומצא כדין לנתבע.

לטענת התובעות, הנתבע זומן כדין לדיון וידע עליו, והסיבה לאי התייצבותו לא נודעה כי בבקשה שמשתרעת על לא פחות מ-50 עמודים אין כל התייחסות לסיבת אי הופעת הנתבע לדיון. בנוסף, לא נמצא לכך כל הסבר בתצהירים שצורפו לבקשה. מכאן, טוענות התובעות, כי הנתבע החליט לעצמו שלא לממש את זכותו לקבל את יומו בבית המשפט. לטענתן, לא מדובר במחדלו הראשון של הנתבע אלא מהתנהלות ממושכת להתחמק מהליך שיפוטי. הנתבע גורר רגלים, מושך זמן, מתוך מטרה לדחות את הקץ הנתבע לא הופיע לדיון מבלי שקיבל לכך רשות, לא צירף תעודה רפואית לטענת המחלה הפתאומית, ולא הראה כל סיבה אמתית למחדלו, סיבה המצדיקה את פסק הדין שנגדו.

לטענת התובעות יש לדחות את בקשת הנתבע לביטול פסק הדין על פי שיקול דעת בית משפט, כיוון שסיכויי התביעה נמוכים, שכן ניתנו בעניינם של הצדדים שישה פסקי דין, בכולם נחל הנתבע כישלון וכיוון שממצאי פסק הדין הם לטובת התובעות, סיכוי הנתבע אפסיים. לטענתן, בדיקת סיכויי ההצלחה נעשית לפי כתב ההגנה המצוי בתיק, מעיון בכתב ההגנה של הנתבע עולה כי אין לו למעשה הגנה ממשית כנגד התביעה באותם רכיבים שהתקבלו בפסק הדין. התובעות מפנות לפסק הדין שניתן ביום ה-25.07.16, במסגרתו לא קיבל בית המשפט את תביעות התובעות כמו שהן. ביהמ"ש דחה את הרכיבים הדנים בהוצאות המשפט שהוציאו התובעות במהלך השנים, וכן, דחה את רכיב התביעה הדן בנזקים שגרם הנתבע לתובעות במסעדה שבבעלותן.

רכיבי התביעה שכן התקבלו הינם דמי השכירות שמעולם לא שולמו לתובעות במהלך ישיבתו של הנתבע בנכס והפיצוי המוסכם שלגביהם לא התגלתה הגנה של ממש בכתב ההגנה, והנתבע הסתפק בהכחשה גורפת של הרכיבים הללו. לאור האמור, לא ניתן לקבל את טענות הנתבע כאילו התובעות לא הוכיחו רכיבים אלה, שכן, הנתבע לא הוכיח גם במהלך ההליכים המשפטיים האחרים שהתנהלו בין הצדדים האחרים, ששילם את דמי השכירות לתובעות.

לטענת התובעות, אין לקבל את טענת הנתבע לפיה העביר את תשלומי שכר הדירה לבעלים הקודם, שכן, על פי חוזה השכירות שנחתם בין הצדדים היה עליו לשם את שכר הדירה לתובעות, ולכן אין לו אלא להלין על עצמו כאשר בחר להעביר את דמי השכירות לאחר. לטענתן, גם לגבי רכיב דמי השכירות הנוסף, החלטת בית המשפט הייתה שהנתבע לא היה הבעלים של החנות, לכן עליו לשלם דמי שכירות בגין התקופה עד לפינויו, ואין לו כל הגנה לגבי רכיב זה. גם לגבי רכיב הפיצוי המוסכם בגין אי פינוי המושכר במשך 7 וחצי חודשים, הוכיחו התובעות את ישיבתו של הנתבע בנכס לאחר תום החוזה, ואף לאחר מתן פסק הדין בפינוי, ולכן לנתבע אין כל הגנה לגבי רכיב זה, והתובעות זכאיות לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם.

הנתבע בתשובתו, טוען כי לא זלזל בבית המשפט ואף בית המשפט עצמו לא טען זאת, וחזקה שהיה עושה כן, לו היה הוא עצמו סובר כי הנתבע זלזל בבית המשפט. לגבי הצגת תעודה רפואית, לטענת הנתבע ב"כ הוא עו"ד וקצין בית משפט, ולכן חזקה היא כי אם הוא טוען שהוא איננו יכול להגיע לדיון מסיבה בריאותית אלא הם פני הדברים. בנוסף, הינו טוען כי אין אפשרות פיזית לצרף אישור בקשה לדחיית מועד דיון.

הנתבע דוחה את הטענות בנוגע להיסטוריה הדיונית שבין הצדדים, וטוען כי משך ההתדיינות בין הצדדים נגזר ממשך ההתדיינות שהתבררה בבית המשפט המחוזי. עוד הוא טוען, כי מדובר בטענות אווירה ששגורות אצל התובעות אינן ראויות ואינן רצויות, מכיוון שהתובעות לא העלו בקדם המשפט כל טענה לגבי ההיסטוריה של התיק, אינן יכולות להעלותן כעת.

לגבי טענת התובעות, בנוגע למשך הזמן הנדרש לאיתור צד ג', והבקשות לשחרור מייצוג, מדובר לטענתו בטענת אווירה. לגבי הטענות התובעות לעניין סיכויי ההצלחה, הנתבע טוען שהצליח להוכיח ששילם שכירות בגין התקופה שהיה עליו לשלם שכירות על פי החוזה ושיטתו מגיע לו יומו כדי להפריך טענות אלה.

דיון