ת"א 22390-10-16 סיאם נ' סיאם ואח'

מבוא 

1. בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, שבה התבקש בית המשפט לאכוף על המשיבים לציית לפסק הדין שניתן בתיק זה, ואשר נתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים. עוד התבקש בית המשפט להורות למשיבים להשיב את המצב לקדמותו.

2. תחילתו של ההליך שבפניי בבקשה בהולה למתן צו מניעה דחוף ביותר אשר הוגשה ביום 19.10.2016. בבקשה התבקש בית המשפט להורות למשיבים להימנע מלעשות כל פעולה או עבודה כלשהי לרבות עבודות בניה, חפירה, הריסה, כריתת עצים וכו', בבית שברח' אל מותנבי 19 בשכונת וואדי אל ג'וז בירושלים, וכן להימנע מלעשות כל פעולה או עבודות כלשהן במקרקעין שיש בהם כדי להזיק או לשנות את חזיתות הבניין, או לשנות את המצב הקיים בגינה שסובבת את הבניין.

3. בתצהיר שצורף לבקשה פרט המבקש כי על המקרקעין נבנה לפני כ- 36 שנים בניין מגורים בן 3 קומות הכולל 6 דירות מגורים. בבקשה פורט כי המבקשים מחזיקים ב- 4 דירות בבניין, בעוד שהמשיב 1 מחזיק בדירה אחת מטעם אביו. בבקשה פורט כי ביום שקדם להגשת הבקשה התקשר המשיב 1 לבנו של המבקש והודיע לו שבכוונתו לכרות את עצי הזית הוותיקים בני למעלה מ-40 שנה, הנמצאים בגינה המשותפת מול המרפסת שלו, וזאת על מנת שיהיה באפשרותו לבנות שני חדרים נוספים בדירתו באופן בלתי חוקי. בנו של המבקש הודיע למשיב שאינו מסכים לביצוע כל שינוי בבניין. המבקש הדגיש כי אין למשיבים היתר בניה, כי כריתת עצים בוגרים במיוחד עצי זית ללא קבלת היתר מהווה עבירה פלילית וכי לא קיימת הסכמה של כל בעלי הדירות להצמדה של חלק מסוים ברכוש המשותף.

4. בתגובה לבקשה לסעד זמני ביארו המשיבים כי משיב 2 הוא אחיהם של המבקשים, וכי בין בני המשפחה קיימת מחלוקת אודות חלקם של המשיבים בירושה. לגופו של עניין הדגישו המשיבים כי אין בכוונתם לבצע אף אחת מהפעולות המיוחסות להם בבקשה. פורט כי קיים מטרד לציבור בדמות עכברים וחרקים, וכי בכוונת המשיבים לקבל את הסכמת יתר הבעלים, לצורך פנייה לעיריית ירושלים לשם קבלת עמדתה והנחייתה. גם בתצהיר שצורף לתגובה נטען כי הרקע להגשת הבקשה לסעד זמני הוא סכסוך הירושה בין הצדדים, וכי בכוונת המשיבים לקבל את הסכמת המשיבים לפעול בפנייה לעירייה של בעיית העכברים והחרקים.

5. במהלך הדיון בבקשה הכחישו המשיבים מכל וכול את הטענות שלפיהן בכוונתם לכרות עצי זית או לבצע עבודות בנייה, וטענו כי מניע זר הקשור בסכסוך הירושה הוא המניע להגשת הבקשה. משיב 2 נשאל במהלך חקירתו הנגדית האם נכון שאמר שהוא רוצה להרחיב את המרפסת לכיוון החלקה של השכנים ועל כך השיב בין היתר "אתה טוען שאנו רוצים לכרות את עצי הזית, למה הוא מעליל עלינו, איזה בן אדם יש לו שכל שכורת עצי זית, למה הוא עושה לנו את זה? הוא רוצה להוציא אותנו מהבית" (עמ' 9 שורות 14-15).

6. במהלך הדיון נעשו מספר ניסיונות לפשר בין המבקשים והמשיבים, שהינם בני משפחה (משיב 2 הוא אחיהם של המבקשים). בתום הדיון הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן "בהמלצת בית המשפט, הגענו להסכמה כי יינתן צו הדדי להימנע מלעשות כל פעולה הדרושה היתר ברכוש המשותף, מבלי לקבל את ההיתר או הרישיון הדרוש לכך, לפי הוראות החוק. אנו מבקשים לתת תוקף של פסק דין להסכמה". בהתאם למוסכם ניתן תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים.

   הבקשה 

7. בחלוף כחודשיים בלבד מיום מתן פסק הדין הוגשה הבקשה שבפניי לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. בבקשה פורט כי חרף הכחשותיהם של המשיבים וחרף טענתם כי בכוונתם לקבל את הסכמת יתר הבעלים, החלו המשיבים ביום 17.12.2016 לכרות את עצי הזית העתיקים הנטועים בגינה הסובבת את הבניין, באמצעות שני מסורי חשמל. בבקשה פורט כי לטענת המשיבים הם קיבלו אישור מהעירייה המתיר להם לכרות את עצי הזית, ואולם לא התקבלה הסכמתם של שאר בעלי הזכויות בבניין לכך. המבקשים תארו את הכאב וההלם הגדול שבו הם שרויים יחד עם כל דיירי הבניין למראה עצי הזית שאותם גידלו וטיפחו מאז שנבנה הבניין לפני למעלה מ-36 שנה.