פלונית נ' הנהלת בתי המשפט ואח'

בפני תביעה נזיקית שעניינה נזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו לתובעת עקב מסכת טעויות פקידותיות, מנהליות ושיפוטיות שבאחריות הנתבעות.

מאחר שהעובדות לא היו שנויות במחלוקת, הוסכם כי הצדדים יגישו סיכומיהם על בסיס כתבי הטענות וצרופותיהם.

מסכת העובדות:

התובעת הינה בעלת מוגבלות שמיעתית ויש לרכבה תו נכה. התובעת קיבלה דו"חות חניה עקב חניה בניגוד לתמרור, האוסר גם חניית רכב נכה. התובעת טענה כי התמרורים שבגינם קיבלה דו"חות אינם ערוכים כחוק, ובניגוד להנחיות לתכנון שילוט הדרכה עירוני של משרד התחבורה (עקב ריבוי יתר של המלל בהם). התובעת הגישה בעניין זה תובענה ייצוגית (הליך המתנהל עד היום), וכן העלתה את טענותיה ביחס לתמרורים בבית המשפט לעניינים מקומיים בת"א ביום 19.1.15 שם ביקשה להישפט על דו"ח חניה בניגוד לתמרור (תיק מס' 47770151).

ביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א קבע את התיק לדיון הוכחות כבקשת התובעת, והורה למזכירות כי תעביר את פרוטוקול הדיון למשרד התחבורה.

עקב טעות של פקידת המזכירות, שהיא עובדת הנתבעת 3, פרוטוקול הדיון הועבר למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד) הכפוף למשרד הבריאות, והטעות התגלגלה לכך שללא תשומת לב לתוכן הפרוטוקול, שלא העלה כל בעיה רפואית או צורך בבדיקה של התובעת, ודאי לא צו שיפוטי לכך, זימן אותה המרב"ד לבדיקות רפואיות ולבדיקת כשרות נהיגה.

התובעת נדהמה לקבל ביום 31.5.15 דואר רשום אשר כלל זימון לבדיקות הרפואיות ולקביעת כשרות רפואית לנהיגה ממשרד הבריאות, על ידי רופא כללי, פסיכולוג ופסיכיאטר, כאשר בזימון נכתב כי אי התייצבות עלולה לגרום להתליית רשיונה.

התובעת פנתה למחרת היום, 1.6.15, למרב"ד עם פרוטוקול הדיון, כדי להעמידו על הטעות שנעשתה ועל כך שהפרוטוקול היה אמור להישלח למשרד התחבורה ולא למשרד הבריאות. ברם, הפקידה גב' תמר קיבלה את התובעת במשרדי המרב"ד והשיבה לה כי איננה יכולה לבטל את ההזמנה, תוך שסרבה להציג בפניה את ההפניה שהובילה לזימונה.

התובעת המשיכה ופנתה בו ביום בבקשה בכתב לבית המשפט כדי שיתקן את הטעות שביצעה המזכירות, תוך הפניית כב' השופט לפרוטוקול הדיון.

ברם, גם פניה זו לא הועילה לתיקון הטעות, שכן בית המשפט כתב בהחלטתו כי "פרוטוקול הדיון הועבר למשרד התחבורה לפי החלטתי. החלטת משרד התחבורה לזמן את הנאשמת לבדיקות כשירות לנהיגה היא בתחום סמכותו של המשרד".

אין חולק, כי קביעה זו מבוססת על טעות עובדתית, שכן מזכירת השופט לא שלחה את הפרוטוקול למשרד התחבורה אלא למרב"ד בלבד (נספח ו' לכה"ת), וההחלטה לזמן את התובעת לבדיקה רפואית היתה של המרב"ד (הכפוף למשרד הבריאות) ולא של משרד התחבורה.

התובעת פנתה בשנית לבית המשפט ביום 8.6.15 (נספח ז' לכה"ת) והסבירה שוב את הטעות, אך ביהמ"ש נתן החלטה כי אין מקום לבטל את ההפניה. עם זאת, לבקשת התובע קבע ביהמ"ש כי פרוטוקול הדיון ישלח גם למשרד התחבורה.

התובעת, אשר סברה כי ביהמ"ש אינו נענה לפנייתה הצודקת, הגישה מיד בקשה לעיון חוזר, באמצעות בא כוחה.

בהחלטת ביהמ"ש מיום 12.6.15 דחה ביהמ"ש את הבקשה בקבעו כי כבר הוחלט בה. עם זאת הבהיר בית המשפט בהחלטתו כי "אין כל קשר בין מוגבלותה של הנאשמת לבין החלטתי להעביר את הפרוטוקול למשרד התחבורה".

בהמשך לכך הגישה התובעת בקשת רשות ערעור על החלטותיו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים ובקשה לעיכוב ביצוע הבדיקה, אולם, גם ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה את בקשתה, בנימוק כי לא הוסבר מכח איזה חוק ואיזה סעיף מוגשת בקשת רשות ערעור ו/או בקשה לעיכוב ביצוע ומה מקור הסמכות לעכב את ביצוע ההחלטה. נכתב החלטה כי הזימון לבדיקה הוא החלטה מנהלית שיש לתקוף במסגרת הליך מנהלי ולא בבר"ע פלילי. בקשה לעיון חוזר על החלטה זו נדחתה אף היא.

התובעת הגישה בר"ע לבית המשפט העליון ביום 23.8.15 אשר נדחתה על הסף מנימוקים פרוצדורליים.

בין לבין, התובעת דחתה פעמיים את מועד הבדיקה אליה זומנה, מנימוקים רפואיים.

ביום 26.10.15 פנתה התובעת, בצר לה, ליועצת המשפטית של משרד הבריאות אשר דאגה לקבל הסבר מהמרב"ד, מדוע זומנה התובעת לבדיקה ומדוע לא בוטלה ההזמנה.