ת"א 22371-07-14 ח.י. האר"י בצלאל בע"מ נ' זרוג

בפני בקשתה הדחופה המבקשת להורות למשיבה להשלים את הליך המצאת המסמכים שגולו, תגובה לבקשה, תשובה לתגובה והודעה נוספת של המבקשת על אי קיום החלטות על ידי המשיבה.

ענין הגילוי והעיון במסמכים בתיק זה נדון כבר באריכות ובכמה החלטות שונות, שהאחרונה בהן הינה החלטתי בעת הדיון מיום 14.4.16.

טרם שאתייחס לבקשה גופה עלי לציין את ההתנהלות הקלוקלת בתיק זה, הכוללת התכתשות ארוכה ומיותרת סביב ענין פרוצדוראלי שכבר מזמן אמור היה להיות גמור, שההלכות לגביו ואף ההחלטות בתיק דנן פשוטות וברורות.

נוכח מצב דברים זה יש הכרח להקדיש זמן שיפוטי יקר לעיסוק נוסף בענין זה.

עתה לגוף המחלוקת, כעולה מבקשת המבקשת עותרת היא עתה ביחס לשלושה קובצי מסמכים אשר לטענתה טרם הומצאו על ידי המשיבה – האחד הינו דפי חשבון הבנק של המשיבה, השני הינו ריכוז חיובי העיריה ביחס לתקופה בה לא היתה המבקשת נישומה בארנונה ביחס לנכס השנוי במחלוקת, והשלישי הינו כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת.

עוד טוענת המבקשת כי הומצאו לה רק חלק מהקלטות השיחות שבידי המשיבה ללא תמלילים ודורשת את כל ההקלטות ואת תמלולן.

המשיבה טוענת כי לגבי דפי חשבון הבנק קיימת החלטת כב' השופטת קיציס מיום 6.9.15 המורה כי אין מקום לאפשר את העיון בהם מאחר שמדובר בחדירה שלא לצורך לפרטיותה, לגבי החיובים בארנונה טוענת המשיבה כי המבקשת הודתה בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה כי הללו בידיה, ואין היא מתייחסת באופן פרטני לנושא כרטסת הנהלת החשבונות אך באופן אגבי לכאורה מנסה למקם אותה תחת החסות שהוענקה לדפי החשבון בהחלטת כב' השופטת קיציס מיום 6.9.15.

לענין ההקלטות טוענת המשיבה כי כל ההקלטות שבידה הועברו אל ב"כ המבקשת ואין בלתן, כי ככל שלא עמדה בדרישות הדין בענין זה הרי ממילא לא תוכל להשתמש בהקלטות שלא הומצאו וכי זו הסנקציה הקבועה לכך בדין.

מאידך, טוענת המשיבה כי המבקשת, המלינה על נושא המצאת המסמכים, לא עמדה כלל בהחלטתי מיום 14.4.16 בנושא זה ולא המציאה לה את כל המסמכים המופיעים בגילוי המסמכים שלה.

בתשובתה הבהירה המבקשת כי לטענתה החלטת כב' השופטת קיציס מיום 6.9.15 מתייחסת לבקשת גילוי מסמכים ספציפיים בעוד שדרישתה לענין מסמכי חשבון הבנק נובעת מתצהיר גילוי המסמכים הכללי של המשיבה ומכאן שאין ההחלטה חלה עליהם, לענין חיובי העיריה הבהירה כי בידיה רק החיובים הנוגעים אליה בעוד היא זקוקה לאלה הנוגעים לתקופה בה לא היתה הנישומה בגין הארנונה ביחס לנכס, לגבי כרטסת הנהלת החשבונות מבהירה המבקשת כי המשיבה כלל לא התייחסה בתגובתה ומאידך אין המבקשת חוזרת לעסוק בתשובתה בנושא ההקלטות.

אגע תחילה בנושא דפי חשבון הבנק – לא ברור כיצד ניתן לנסות ולטעון כי החלטתה המפורשת של כב' השופטת קיציס מיום 6.9.15 אינה ברורה לב"כ המבקשת.

ההחלטה קובעת בלשון פשוטה שאינה משתמעת לשתי פנים – "אין מקום לאפשר לתובעת לעיין בתדפיס הבנק במלואו, המדובר בחדירה שלא לצורך בפרטיותו של בעל החשבון...".

נסיונה של ב"כ המבקשת לטעון לגבי מסמכים אלה כי למרות החלטה זו יש לעיין בהם, לא מכח גילויים הספציפי אלא מכח גילויים הכללי, לא רק שתעקר מתוכן את ההחלטה אלא מהווה פרשנות בלתי סבירה של ההחלטה המתייחסת למסמך ולא אל מקור גילויו.

למעלה מן הנדרש, אתייחס להנמקת המבקשת הטוענת כי משגולה המסמך בתצהיר גילוי המסמכים של המשיבה והוגדר כמסמך הנוגע "לעניינים השנויים במחלוקת במשפט זה" זכאית היא לעיין בו.

בכל הכבוד, שאלת הרלוונטיות הינה רק נדבך אחד – גם אם בסיסי והכרחי – בשאלה האם יש צורך לחשוף מסמך בפני הצד שכנגד, וגם לגבי מסמכים רלוונטיים קיימות עדיין שאלות נוספות שיש לענות בהן טרם החיוב להציגם בפועל, דוגמת שאלות חסיון וסודיות (ראה לענין זה – כב' השופט יצחק עמית, "קבילות, סודיות חסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – נסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי (הוצאת נבו 2007) עמ' 247, וכן ת.א. (מחוזי חיפה) 688/02 החסוי משה בן הרואה נ. טארק בדיק ואח', דינים מחוזי לג(7) 385 (10.12.2002)).

בהחלטה מיום 6.9.15 ניתן מענה ברור ומוגדר לשאלת הסודיות ולאינטרס החשוב של הגנה על הפרטיות ביחס לדפי חשבון הבנק של המשיבה ולא הוצגה כל הנמקה או כל סיבה נראית לעין לשנות ממנה, ולפיכך מוטב היה כי טענה זו לא נטענה כלל על ידי המבקשת.

לענין כרטסת הנהלת החשבונות – באופן מוזר ועקיף מנסה המשיבה לטעון כי גם עליהם חלה החלטת כב' השופטת קיציס מיום 6.9.15 תוך יצירת זהות בינם לבין דפי חשבון הבנק והמנעות מהמצאתם.