ת"א 22369-01-13 חאג' עלי נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

עניינו של פס"ד זה בשאלה, האם נפגע התובע, כטענתו, בתאונת דרכים או שמא בנסיבות אחרות, כטענת הנתבעת.

התובע, יליד 13.6.1956 (כבן 59) נפגע ביום 30.12.10 ברגלו השמאלית, בגפו השמאלית ובראשו. לטענת התובע, פגיעות אלו הן תוצאה של תאונת דרכים אשר אירעה לו עת הלך בשולי הכביש בדרכו משפרעם (מקום מגוריו) לכפר כעבייה, כפי שנהג לעשות רבות ולאחר שעבר את הכניסה למצפה עדי, רכב פלוני סטה מנתיבו לשוליים, שפשף אותו ותוך כדי הימלטות, נפל התובע לתוך תעלה בשולי הכביש. הרכב המשיך בנסיעתו והתובע נפצע ברגליו ופניו כוסו בדם. שניים, תושבי העיר שפרעם, היו עדים, לטענתו, לתאונה וניגשים אליו. התובע מבקש להתקשר לבנו שבעיסוקו הנו נהג אמבולנס. משהבן לא עונה, מחליטים התובע ו/או "המחלצים" שלא להתקשר למשטרת ישראל ו/או לאמבולנס אלא לפנות את התובע הפצוע ברכבם, לנסוע ממקום התאונה לבית החולים בנצרת.

בהעדר ידיעה באשר לזהות הנהג הפוגע, הוגשה התביעה כנגד קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (להלן: "קרנית"). לטענת קרנית, מדובר בתביעת מרמה – התובע נפגע עת עבד בבית משפחת זיגלמן במצפה עדי ולא בתאונת דרכים.

מטעם התובע הוגשו תצהירים של מר מחמוד יוספין קבלן רעפים ומר עאהד ח'טיב, אשר לטענתם, לאחר שעבדו במצפה עדי בבית משפחת זיגלמן, עשו דרכם לנצרת לצורך רכישת עצים, עברו במקום בעת קרות התאונה והיו עדים להתרחשותה. שני העדים עזרו לתובע ופינו אותו ברכבם לבית חולים בנצרת. מטעם קרנית הוגש תצהיר החוקר, מר מוחמד מוסטפא, ותמלילי שיחות שניהל עם התובע, העדים יוספין וח'טיב, גב' זיגלמן אורנה וכן גב' שרית קיי, שכנתם של ה"ה זיגלמן. לטענת קרנית, השכנה, גב' קיי, ראתה את העדים יוספין וח'טיב, אשר עבדו בבית משפחת זיגלמן, מפנים אדם שלישי שנפגע ברגלו והושיטה לו מים. קרנית טוענת כי האדם אותו ראתה השכנה הוא התובע, אשר עבד יחד עם שני העדים בבית משפחת זיגלמן.

לאחר תום שמיעת עדי הצדדים, ביקש התובע להביא עדות הזמה, היא עדותו של מר סלמאן סוואעד, אשר טען כי הוא זה אשר עבד בבית משפחת זליגמן עם מר יוספין, הוא זה אשר נפצע ברגלו ולו הושיטה גב' קיי את כוס המים.

לאחר תום שמיעת הראיות, הוגשו סיכומי הצדדים ועתה ניתן פסה"ד.

1. טענות התובע

התובע טוען כי גרסתו העובדתית, כפי שהובאה בתצהיר העדות הראשית מטעמו, תואמת את גרסתו שהובאה לראשונה בפני הרופאים בחדר המיון בבית החולים המשפחה הקדושה בנצרת, בפני צוות מד"א שהעביר אותו לבית חולים רמב"ם בחיפה, בפני הרופאים בביה"ח רמב"ם ובמשטרה.

גם בחקירתו הנגדית שב התובע על אותה גרסה וזו לא נסתרה. לטענתו, סתירות שאינן מהותיות ואינן יורדות לשורשו של עניין, אין בהן בכדי להעיד על העדר אמינות.

כך גם לגבי העדים מטעמו, אשר לא נמצאו סתירות מהותיות בין תצהיריהם, חקירתם הנגדית ועדותם בפני חוקר הנתבעת.

באשר לעדויות קרנית –

עדות גב' שרית קיי - העדה לא ידעה לזהות אם התובע הוא אותו אדם שנפגע בתאונת עבודה, לא ראתה מישהו שנפל ולא ראתה פגיעה ברגל. גב' קיי העידה שהפצוע בתאונת העבודה נפגע ברגלו וכשנשאלה אילו היה מדמם בפניו הייתה שמה לב השיבה "קרוב לוודאי" (עמ' 30, ש' 26-27). מהמסמכים הרפואיים (מוצגים א-ג') ומעדות התובע (עמ' 12, ש' 7-14) עולה כי הוא דימם בפניו ונפגע בגפה השמאלית ולכן ברי כי לא מדובר באותה תאונה.

עדות גב' אורנה זיגלמן - עדה זו הכחישה כל ידיעה באשר לתאונת העבודה וגם מהתמלול עולה כי היא לא נכחה בבית בעת התאונה וכל הידוע לה הינו עדות שמיעה מפי שכנתה.

עדות החוקר – החוקר העיד בתשובה לשאלה האם התובע שמנמן, כי "הוא לא שמנמן" (ע' 36, ש' 20-21 לפרוטוקול). ממוצג מ/5 שהוגש ע"י קרנית עולה כי משקל התובע וגובהו 164 ולפי חישוב ה BMI התובע נמצא במצב של עודף משקל ולא שמנמן כפי שתואר ע"י העדה שרית והוא לא השתנה מיום התאונה ועד היום.