ת"א 22219-10-11 שקרקה ואח' נ' מילר ואח'

1. ביום 1.7.14 הוגשה הודעה מטעם נתבעת 3 וצד ג' 2 (להלן איגוד הערים). נטען בה, שעם חקיקת החוק הרשות הארצית לשירותי כבאות והצהלה, תשע"ב – 2012 (להלן החוק) חדלו איגודי הערים להתקיים וכל עילה להליך המשפטי בקשר עם שירותי כבאות, שהיתה קיימת באותה עת רואים אותה כאילו היתה נגד המדינה. לכן, על התובעים לתקן את כתב התביעה ועל המודיעים לתקן את הודעת צד ד' והמציא את כתבי הטענות המתוקנים למדינה. עוד נאמר, שמשרד ב"כ האיגוד, חדל לשמש כתובת להמצאה של כתבי טענות או הודעות אחרות.

2. התבקשה תגובה רק המדינה מצאה לנכון להגיב על ההודעה. היא הפנתה לסעיף 101 לחוק, המקנה למדינה את כל נכסי איגודי הערים ולסעיף 103 לחוק הקובע לגבי הליכים משפטיים של איגודי הערים או נגדים (בסייג לא רלבנטי לענייננו, בנוגע להליכים בין האיגודים לבין המדינה) "יוסיפו לעמוד בתוקפם ויראו אותם כאילו היו של המדינה או נגדה, לפי הענין, ביום כינון הרשות". מכך מסיקה המדינה שאין צורך לערוך שינוי בכתבי הטענות אלא רק "יש לראות" את ההליכים נגד האיגוד "כאילו הם נגד המדינה". המדינה טוענת שלאיגוד היתה פוליסת ביטוח שהעניקה לו, בין השאר זכות לייצוג משפטי ומכוחה ניתנה לו ההגנה בהליך זה. לפי סעיף 101 לחוק, הוקנו למדינה אותן זכויות שהוקנו קודם לאיגוד עצמו. ההודעה שהוגשה כעת, אינה אלא ניסיון של חברת הביטוח להשתחרר מחובתה עפ"י אותה פוליסה והיא מהווה התנהגות חסרת תום לב.

על טענות אלה לא מצא ב"כ האיגוד לנכון להגיב.

3. דומה שהמדינה אינה מבחינה בין המשכיות עילת התביעה וסופיותו של בעל-הדין. החוק "המית" את איגודי הערים שהיו הקיימים עד חקיקתו והסדיר את ירושת זכויותיהם וחובותיהם למדינה. פעולתו דומה לפעולת סעיף 19 לפקודת הנזיקין, שהסדיר כיצד נוהגים בבעל-דין גשמי להלך לעולמו. פקודת הנזיקין מאפשרת לעילת התביעה של המת להמשיך ולהתקיים אחריו, אך את בירורה אין מנוס מלערוך מול בעל-דין חי. לא במקרה, כאשר מת תובע או נתבע, יש הכרח לתקן את כתב התביעה ובמקומו באים יורשיו (שירשו ממנו את חובותיו וזכויותיו). אי אפשר להמשיך ולהתדיין עם "עזבון המנוח" (רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתיה ז"ל נ' מדינת ישראל), שאינו "תאגיד" או "אישיות משפטית" אלא מסת נכסים.

4. כאשר תאגיד אינו קיים עוד, אי אפשר להמשיך ולהתדיין עמו, ואין מנוס מלהתדיין עם יורשיו. לא מדובר בבעיה סמנטית, אלא בענין מעשי לחלוטין: מי שאינו קיים לא יכול לעשות דבר וגם לא ניתן להפעיל עליו סמכות כלשהי. מי, למשל, מוסמך לחתום "בשם" תאגיד שאינו קיים, על מסמכים? השאלה מעשית לגמרי גם בהליך זה, שבו כנראה עדיין לא הושלמו ההליכים המקדמיים. התדיינות עם היורש יכולה להניב תוצאה מעשית, אך לא התדיינות עם רוחו של תאגיד שאינו קיים. זאת ועוד, כתבי טענות חייבים לשקף את זהותם האמיתית של המשתתפים בהליך, על מנת שבעת מתן פסק-דין ניתן יהיה לאכוף אותו. המדינה טוענת שמאחורי התאגיד עומדת בעצם חברת ביטוח, אך איני רואה כיצד תסייע "ידיעה" זו לתובעים לגבות את זכייתם, אם וכאשר יזכו במשפט. מכאן שאכן אין מנוס מתיקון כתבי הטענות באופן שישקף את השינוי הריאלי בזכויות ובחובות.

5. טענת המדינה שהודעת ב"כ האיגוד היא בעצם ניסיון של חברת הביטוח להשתחרר מחבותה לפי הפוליסה אולי נכונה עובדתית, אך מבחינה דיונית בעצם מקדימה את המאוחר. בשלב זה אין מנוס מלתקן את כתבי הטענות באופן שבו יופנו כל הטענות שמוענו עד כה נגד האיגוד, כלפי המדינה. זהו רכיב ה"חובות" של האיגוד, שהקנה החוק למדינה. צודקת המדינה, והחוק הקנה לה גם את זכויות האיגוד, לרבות זכויותיו לפי פוליסות ביטוח. בשלב דיוני זה, כלל לא ברור אם המבטחת של האיגוד תתכחש לכיסוי הביטוחי הנטען. מכל מקום, אם תתעורר מחלוקת כזו, ניתן יהיה להביאה לידי ביטוי בכתבי הטענות שיוגשו בהמשך. לא ניתן לאסור על היווצרותה ע"י מניעת תיקון כתבי הטענות הקיימים, כבקשת המדינה.

6. כתבי הטענות מתוקנים כדלקמן: בכל מקום שבו הופנו טענות נגד נתבע 3 או צד ד 2, יראו אותן כאילו הופנו נגד המדינה. כתבי ההטענות שהוגשו הנתבע 3 או צד ד2 עד כה יראו כאילו הוגשו מטעם המדינה. כל צד (לרבות המדינה) המבקש להגיש כתבי טענות מתוקנים בעקבות התיקון האמור, רשאי לעשות כן עד ליום 1.12.14.

כדי למנוע תקלות, ובלבול עם טענות שהופנו קודם כלפי המדינה במישרין, יצויין מעתה בכותרת לכתבי הטענות שמו של הנתבע 3 וצד ד'2 כך: "מדינת ישראל - איגוד ערים לשירותי לכיבוי והצלה באיו"ש ובקעת הירדן לשעבר".

עם השלמת הגשת כתבי הטענות המתוקנים, ככל שיוגשו, ישלימו הצדדים את ההליכים המקדמיים ויודיעו כיד הם מבקשים להמשיך בהליך. ת"פ 24.2.15.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ה, 06 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: