ת"א 22120-09-11 יעקבי נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"

1. התובע יליד 26.8.78 נפגע בתאונת דרכים ביום 25.1.07. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבות הנתבעת לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב התאונה. הצדדים חלוקים בשאלות הנוגעות לגובה הנזק, ובעיקר לגבי תפקודיות הנכות והגריעה הנטענת בכושר ההשתכרות.

הנכות הרפואית

2. לבדיקת נכויותיו של התובע מונו ארבעה מומחים מטעם בית המשפט; פרופ' גור בן ארי בתחום הכירורגיה הכללית, ד"ר דן מלר בתחום הכירורגיה הפלסטית, ד"ר נפתלי רובינשטיין בתחום האורטופדיה ופרופ' שמואל טיאנו בתחום הפסיכיאטריה. פרופ' בן ארי קבע כי לתובע נכות בגובה 10% מותאם לתקנה 75(1)ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי) בגין צלקת שבדופן הבטן לאחר ניתוחים; נכות בגובה 10% לפי תקנה 20(ו) לתקנות הביטוח הלאומי בגין חולשה בדופן הבטן התחתונה באזור הצלקת לאחר ניתוח לתיקון בקע ונכות בגובה 5% מותאם לתקנות שבין 18(I)(א) ל-18(I)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי בגין הדבקויות בחלל הבטן המתבטאות בכאבי בטן לפרקים, שמיעת רעשים בבטן מדי פעם ולעיתים הרגשת בחילה. סך הכול, נקבעה לתובע נכות צמיתה משוקללת בתחום הכירורגיה הכללית בשיעור של 23%.

3. ד"ר מלר קבע לתובע נכות בגובה 10% בגין הצלקות שנותרו לתובע בבטנו בשל הניתוחים שעבר. ד"ר מלר ציין כי הנכות מתייחסת לצלקות בלבד ולא לנזקים שנגרמו לאברים בחלל הבטן או לבקע בבטן בגינו נותח התובע. ד"ר מלר קבע כי "אין בנכות זו שום מרכיב תפקודי".

4. ד"ר רובינשטיין מצא בבדיקתו ירידה בתחושה על פני אספקט לטרלי של ירך שמאל המתאים לפגיעה של סעיף עצב תחושתי. הוא קבע לתובע נכות בגובה 5% לפי תקנה 52(6)(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (בחלקה) בגין פגיעה בעצב LFCN בירך שמאל. עוד נקבע על ידו כי תקופת אי הכושר של התובע תיקבע בהתאם למניין ימי המחלה שנקבעו לו.

5. פרופ' טיאנו קבע לתובע נכות בגובה 10% לפי תקנה 34 ב' בגין החמרת מצב קודם. עוד נקבע על ידו נכות זמנית בשיעור 15% למשך שנה. פרופ' טיאנו ציין כי התאונה העצימה תסמינים של חרדות ומצבי פאניקה אצל התובע והביאה לנסיגה במצבו.

6. אין מחלוקת בין הצדדים כי קיימת חפיפה בין הנכות שנקבעה לתובע בגין הצלקות בתחום הכירורגיה הפלסטית והנכות בתחום הכירורגיה הכללית. הצדדים לא השיגו על קביעות המומחים. במצב דברים זה, ובהסתמך על חוות הדעת, אני קובעת כי לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 34%.

גובה הנזק

7. התובע היה בן 28 בעת התאונה. היום הוא כבן 36 שנים. התובע עבד בעיריית ראשון לציון בעת התאונה והוא עובד שם גם כיום.

כאב וסבל

8. לפי אמות מידה שנקבעו בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 אני פוסקת לתובע פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות בשיעור 34% בתוספת 6 ימי אשפוז ובצירוף ריבית מיום התאונה.

נכות תפקודית

9. התובע הצהיר כי עקב פגיעתו בתאונה הוא מתקשה להתכופף, אינו יכול להרים את ילדיו על הידיים ואינו מסוגל אפילו להרים את הצעצועים שלהם מהרצפה. בעדותו טען התובע כי הוא מתקשה לבצע פעולות רגילות של יומיום, כגון הליכה, ישיבה ועמידה. עוד נטען על ידו כי בעקבות התאונה הוא הפך לאדם מופנם יותר, חסר ביטחון, עצבני וללא שמחת חיים. הנתבעת מצדה, הגישה תמונות בהן נצפה התובע משחק באולינג וכן הוגש על ידה סרט מעקב מיום 4.10.13 בו נצפה התובע מרים שולחנות פלסטיק, מכניס אותם למשאית ובשלב מאוחר יותר מסייע בהורדתם. לטענתה, קשה ליישב את טענות התובע עם ראיות אלה לגבי תפקודו.