שאנן נ' דוידוב ואח'

לפני תביעה לתשלום סך 310,424 ₪. סכום התביעה בעת שהוגשה עמד על 360,424 ₪ ברם הסתבר במהלך ניהול ההוכחות כי נפלה טעות בחישובם והתביעה תוקנה בהתאם.

היות וכבר ברישא לפסק הדין יש התייחסות לסכום התביעה וראשי הנזק ניתן להקדים ולומר שבעת חקירתה הנגדית התקשתה מאד התובעת להסביר כיצד נקבעו הסכומים שפורטו בראשי הנזק, מהי דרך חישובם ועל מה הם מסתמכים וכל שיכולה הייתה היא לומר שמדובר בסכומים שמקורם בהתייעצות (וללא הגשת חוות דעת מומחה בעניין),משכך כבר ברישא לפסק הדין ניתן לומר שהסיפא לו תתבסס בעיקר על אומדנה על כל המשתמע מכך .

תמצית העובדות והטענות הרלבנטיות:

לגרסת התובעת, היא בעלת דירה המצויה ברחוב דישראלי 23 בחיפה, הדירה במקורה הייתה אחת מ-4 דירות בבניין משותף כאשר הנתבעים רכשו כל אחד בנפרד, דירה אחת בבניין.

הנתבעים פנו לתובעת ולבעל הדירה הרביעית שבינתיים נפטר, הציעו להם להתקשר בהסכם לפי תמ"א 38 כשבסופו של התהליך הובטחה לתובעת דירה חדשה, בטוחה וגדולה יותר כשמנגד הובטחו לנתבעים שטחים נוספים בבניין. התובעת מציינת כי לה לא היה עניין רב בהגדלת דירתה ובכניסה לפרויקט אך היא חששה להיות בעמדת מיעוט ובמצב בו הפרויקט ייכפה עליה על כל המשתמע מכך.

התובעת אף חושדת כי מול בעל הדירה הרביעית נחתם או הושגו הסכמות כלשהן "בסתר".

התובעת הסתמכה לטענתה באותו השלב על המצגים ועל התניות שהוסכמו אלא שעם תחילת ביצוע ההסכם והעבודות, הפרו הנתבעים את התחייבויותיהם, כך לא שילמו את שכר טרחתו של בא כוחה דאז עוה"ד שרף, לא מסרו ערבות בנקאית, איחרו איחור משמעותי ביותר בן שנים בסיום העבודות, לא סיפקו מחסן כפי שהתחייבו, לא עמדו בתשלום דמי שכירות ופיצוי בגין מטבח ומסרו דירה עם ליקויים.

התובעת מדגישה כי הדירה הייתה מרכז חייה במשך שנים רבות זאת גם כשעבדה וגרה מחוץ לעיר חיפה (התובעת מאשרת כי אכן עברה להתגורר בבאר שבע ברם היא מדגישה שאין הדבר רלבנטי או גורע מזכותה ומציפייתה לשוב ולהתגורר בדירה ולקבלה ראויה ובמועד המוסכם).

התובעת מדגישה כי ככל שהדבר היה תלוי בה, אין לה כל תרומה לעיכוב בהשלמת הדירה, הבקשה לשינויים בחדר האמבטיה הוגשה בדיוק במועד בו ביקשו הנתבעים לקבל את רשימת השינויים, נציגים מטעמה (ששהו בעיר חיפה) היו זמינים בכל עת ומי שהתנהל בצורה חובבנית, מי שביקשו פגישות דחופות מהרגע להרגע ומי שלא הודיעו כי בשל אי תשלום כזה או אחר צפוי עיכוב בהשלמת העבודות היו הנתבעים. התובעת טוענת כי בפועל לא היה קיים שום חוב שעליו הודע לה בגין עבודה או שינוי שביקשה או אישרה.

התובעת טוענת כי נאלצה לפנות את הדירה בחודש ינואר 2013 היות והובטח לה שהבניה תחל ביום 1.3.13 ומאותו מועד ישולם לה שכר דירה חלופית כאשר מועד סיום העבודות נקבע ליום 1.10.14 כולל תקופת "הגרייס".

אלא שרק ביום 22.3.16 קיבלה הודעה מהנתבעים על פיה היא מוזמנת להגיע למחרת היום לשם קבלת החזקה בדירה ברם התובעת הבהירה כי לא תגיע לפגישה בחיפה היות ונמסר לה כי הבנייה לרבות חניות ומחסנים לא הושלמה, הדירה טרם ראויה למסירה וכי לבניין לא ניתן טופס 4.

לגרסת התובעת, רק אז נודע לה לראשונה מהנתבעים כי המחסן שהובטח לא נבנה ולא ייבנה וגם טופס 4 לא יינתן בקרוב והתובעת, על מנת להקטין נזקיה ולא להסתכן בתוצאות הסכסוך שהתפתח בין שני הנתבעים, החליטה בכל זאת לקחת את המפתח לדירה.