ת"א 21959-12-12 נייגר נ' שפירא ואח'

מבוא

1.בפני בקשה לביטול עיקול זמני במסגרת תביעה כספית ע"ס 150,000 ₪, שעניינה פיצוי מוסכם עקב הפרה יסודית של הסכם מכר דירה.

2.בשעתו, לאחר הטלת העיקול, הוגשה בקשה מקבילה, ובהסכמה נותרו העיקולים על כנם, תוך שהנתבעים, מבקשי הביטול, שומרים על זכותם "לשוב ולהעלות את טענותיהם בנוגע לטיב עילת התביעה וליסוד ההכבדה, לאחר שיוגשו כל תצהירי העדות הראשית" (ר' פרוטוקול מיום 19.2.2013). עם חלוף הזמן הוגשו תצהירי העדות הראשית, והנתבעים אכן חידשו את בקשתם. בדיון שנקבע לשמיעת הבקשה הושגה הסכמה דיונית, לפיה הצדדים חוזרים על כל טענותיהם שבכתבי הטענות, ומוותרים על חקירות.

3.הגיעה העת (ולמעשה, העת הגיעה מזמן, ועם הצדדים הסליחה על הימשכות ההמתנה להחלטה זו) להכריע בבקשה, ובפתח הדברים אבהיר, כי אגב התייחסות לעילת התביעה אין בהחלטה זו, כמובן, כדי לקבוע מסמרות כלשהן באשר לסיכוייה או לתוצאתה הצפויה בפני המותב הדן בה.

הטענות

4.עפ"י כתב התביעה, אגב המגעים שקדמו לחתימת הסכם המכר, נשאלו הנתבעים – מוכרי הנכס – במפורש ע"י התובע ומי מטעמו באשר לקיומן של בעיות בצנרת ובמערכת המים של הדירה, ונענו בהצהרות מפורשות כי אין בעיות שכאלה. הצהרות אלה עוגנו בהסכם בכך שהנתבעים מצהירים, בין היתר, כי אין כל עילת תביעה למאן דהוא כלפיהם בקשר, בין היתר, עם השימוש בנכס, ובכך שויתור התובע על אי-התאמה בממכר הותנה בנכונות הצהרתם כי לא ידוע להם על מום נסתר בנכס. לאחר שהעברת החזקה לוותה בקשיים, שכן הנתבעים לא מסרו לתובע את כל מפתחות הנכס, אלא מפתח אחד בלבד, ולא מסרו לו את המפתח לתיבת הדואר, נאלץ התובע להחליף את שני המנעולים (גם השלט לשער החשמלי לחניה נמסר רק לאחר תחנונים). סמוך לאחר מכן נודע לו מהשכנים הגרים בדירה שמתחת לדירה המדוברת, כי הצנרת בדירה גורמת, זה שנים, נזקים חמורים לדירותיהם. ביקור בדירה שמתחת לדירה המדוברת גילה, כי אזור חדר האמבטיה מעופש ומתקלף. בדיקת איש מקצוע מטעם התובע גילתה, כי הצנרת מנוקבת, וכי יש להחליף אותה. בנוסף התברר, כי נותרו לנתבעים חובות ברשות המקומית. מכל הטעמים האמורים, סבור התובע כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, ולפיכך חייבים הם בסכום הפיצוי המוסכם, העומד על 150,000 ₪, ומכאן התביעה.

5.בבקשה להטלת עיקול זמני חזר התובע על עיקרי הטענות שבכתב התביעה, והוסיף עוד, כי נתגלו בעיות בהעברת הזכויות בנכס על שמו, שכן זכויות אלה טרם נרשמו אפילו על שם הנתבעים, ובינם לבין עצמם גבה טורא, והם נפרדו זה מזו, ומנהלים עתה משק בית נפרד. לפיכך, עתר לעקל את הכספים המוחזקים בנאמנות בידי ב"כ הנתבעים, והאמורים להשתחרר לידי הנתבעים לאחר רישום הזכויות בנכס ע"ש המבקש. הבקשה נתמכה בתצהיריהם של התובע ושל אמו, עוה"ד רות נייגר.

6.על בסיס בקשה זו ניתן צו העיקול שעתה מבוקש לבטלו.

7.בבקשתם לבטל את העיקול הזמני, טענו הנתבעים, בעיקר, כי התביעה מופרכת ונעדרת כל ראיה שהיא, הן לקיום עילת תביעה והן לחשש מפני הכבדה על ביצוע פסק-הדין אם לא יינתן הצו. לגופה של תביעה טוענים הנתבעים, כי התובע הסתיר מבית המשפט כי מדובר בדירה ישנה, שנבנתה למעלה מ-30 שנה קודם לכן, וכי הדבר גם בא לידי ביטוי במחיר הדירה. כן הכחישו את הטענות הנוגעות למסירת החזקה. הבקשה נתמכה בתצהירו של הנתבע, בלבד, בלא תצהיר של הנתבעת.

8.בדיון שהתקיים בבקשות שבפני הסכימו הצדדים כי הם מוותרים על חקירות נגדיות, והם מבקשים שההחלטה תינתן לאחר עיון "בכל חומר הראיות שהוגש לתיק". הסכמה זו מתיישבת עם ההסכמה המקורית שניתנה בדיון הראשון שנקבע לבירור שאלת העיקולים, כפי שהבאנו לעיל – דהיינו: בחינת תצהירי העדות הראשית וחומר הראיות שבתיק לשם הכרעה, בין היתר, בשאלת קיומה של עילת תביעה, וכן בשאלת קיום חשש מפני הכבדה.