ת"א 21948-01-14 פואד(המנוח) ואח' נ' מועצה מקומית ראמה ואח'

"أَيْنَمَا تَكُونُواْ يُدْرِككُّمُ المَْوْتُ وَلَوْ كُنتُمْ فِي بُرُوجٍ مُّشَيَّدَةٍ وَإِن تُصِبْهُمْ

حَسَنَةٌ يَقُولُواْ هَذِهِ مِنْ عِندِ اللّهِ وَإِن تُصِبْهُمْ سَيِّئَةٌ يَقُولُواْ هَذِهِ مِنْ عِندِكَ

قُلْ كُلٌ مِّنْ عِندِ اللّهِ فَمَالِ هَؤُلاء الْقَوْمِ لاَ يَكَادُونَ يَفْقَهُونَ حَدِيثًا"

(הקוראן הקדוש, סורת אלנסא –"הנשים", פסוק 8(7

רקע

בפניי מונחת בקשת הנתבעות לסילוק התובענה דנא על הסף מכוח תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

עסקינן בתביעת עזבון המנוח חמדאן חוסאם פואד (להלן: "התביעה") אשר נרצח, כנראה בידי גורמים עבריינים, כאשר גופתו אותרה כשהיא בסימני ריקבון מתקדם ביום 15.07.08 והוא בן 16 שנים בלבד.

התביעה הוגשה כנגד המועצה המקומית ראמה (להלן: "הנתבעת 1"), משרד החינוך וענבל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעות 2-3"), בטענה כי הרחקת המנוח מבית הספר בו למד ומבלי שנמצאה לו מסגרת לימודית חלופית, היא שעמדה בבסיס קשריו של המנוח עם גורמים עבריינים אשר הובילו בסופו של דבר למותו הטראגי בעודו בגיל הנעורים.

בדיון שהתקיים ביום 5.1.15 טענה ההגנה את טיעוניה בקשר לסילוקה של התביעה על הסף.

בסיום הדיון נתתי החלטה בהאי לישנה:

"בפני תביעה שהוגשה שכותרתה "נזקי גוף".

לטענת התביעה, סילוקו של המנוח מביה"ס ללא מסגרת חלופית הביאו להסתבכותו עם גורמים עבריינים ולבסוף לרציחתו.

ההגנה כופרת בחבות ובין היתר, הגישה אישור מאת הקב"ס של המועצה המקומית ולפיה התנהגותו של המנוח אופיינה באלימות פיזית ומילולית קשה, הרצח של דודו, אותו העריץ גרמה לטראומה קשה, הוריו ואחיו לא שיתפו פעולה עם הקב"ס באופן מלא בכדי לפתור הבעיה ובנוסף לטענת ההגנה אביו של המנוח הסכים להחלטות הוועדה להרחיקו מביה"ס וזאת בין היתר בלחץ של ועד ההורים אשר טען שהמנוח הוא גורם מסוכן בביה"ס.

כמו כן טען הקב"ס במכתבו שיכל לשלוח המנוח למסגרת חינוכית אחרת, אך לא זכה לשיתוף פעולה מצד המשפחה בכדי לבצע זאת.

כעת מונחות בפני מס' בקשות מקדמיות אשר משמעותן היא בעצם סילוק התביעה על הסף מבלי לברר אותה לגופו של עניין. מדובר בטענות רציניות אשר מצד אחד משמעותן היא יכולה להיות נעילת דלתות ביהמ"ש בפני מי שבא בשעריו תוך פגיעה בזכות חוקתית שהיא זכות הגישה לערכאות אך מצד שני ייתכן שמדובר בסילוק תביעת סרק שיכולה לגזול משאבים מהצדדים וממערכת ביהמ"ש ובדילמה זו יש לשקול הדברים בזהירות הראויה.

אני מאפשר להגנה להשלים טיעונים בכתב תוך 14 יום מהיום לרבות אסמכתאות בכתב.

התביעה תוכל להגיב לכך תוך 14 יום לאחר מכן, לרבות צירוף אסמכתאות בכתב."