ת"א 21941-10-12 צפני נ' טפחות ואח'

בקשה 15 היא בקשה של הנתבעת 1 למחיקת התביעה מחוסר מעש ושורה של טענות נוספות כולל עתירה לדחייה העל הסף בגין התיישנות התביעה, וגרימת נזק ראייתי, תוך כדי תגובה לבקשה 14 של בא כוח התובע, ובקשה 16 היא מטעם בא כוח התובע להשלים את החסר בכתב התביעה ותוכנה הוספה בשנית של תצהיר לפי תקנה 214ג. 

אקדים כי בהעדר מענה לטענת ההתיישנות שהועלתה בבקשה מס' 15 וגם בכתבי ההגנה של הנתבעים, אין תכלית לניהול התביעה. כי לא ניתן לתקן זאת. מעבר לנדרש, התביעה, לאחר מחיקת הסעד שהוסף לה כאמור להלן, בכתב התביעה המתוקן, היא לסכום של 60,000 ₪ ולא ניתן להבין מכתב התביעה את העילה בהקשר לסעד המבוקש. כמפורט להלן, ניתן לדלות את העילה מתוך נספח ה' ותשובת בא כוח התובע בבקשה 16. אך התוצאה אינה מהווה מענה לטענת ההתיישנות.

הרקע לתביעה היא כי הורי התובע, אביו המנוח ואמו שהתובע הוא האפוטרופוס שלה לקחו הלוואה על סך של 50,000 ₪ מהנתבעת מס' 1 בשנת 1999 וגם התקשרו עם הנתבעת מס' 2 בחוזה על ביטוח חיים. מתוך מסמכי התביעה עלה כי הביטוח הופעל לסילוק חלק מכספי המשכנתא לאחר פטירת האב. האב נפטר בדצמבר שנת 2004. בכתב התביעה אין פירוט מתי היה הסילוק החלקי. זה מופיע בתכתובת.

התביעה הוגשה באוקטובר 2012 ללא הסבר לאיחור בהגשת התביעה.

מתוך תכתובת שצורפה כנספח ה' לכתב התביעה המקורי עולה כי לטענת הבנק נותרו רכיבים בהלוואה שלא סולקו בפטירה לאור הטענה כי חלק מרכיבי ההלוואה לא כוסו על ידי הביטוח.

התביעה הוגשה הן כנגד הבנק והן כנגד המבטחת. בהתבסס על הנחה כי מדובר במחלוקת על הסילוק החלקי העילה כנגד המבטחת לפי החלופה המאוחרת קמה בשנת 2004 כשנפטר האב והתיישנה בדצמבר שנת 2007. הנתבעים נסמכים בטענת ההתיישנות על לוח זמנים של 3 שנים שקבוע בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 ולחלופין לפי שבע שנים לפי חלופה של סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958. לפי החלופה הראשונה מניין הימים נמנה מהפטירה ולפי השנייה והנוחה לתובע, לוח הזמנים נמנה מיום הפקדת כספי הביטוח , 14/2/05 (מכתב הבנק מיום 6/1/10 לתובע שצורף כנספח ה' לכתב התביעה). לכן מניין הימים הסתיים ביום 13/2/12. התביעה הוגשה כעבור 8 חודשים מתום 7 השנים ולכן היא התיישנה גם לפי החלופה הזו.

לאור זאת לא מצאתי להתייחס ליתר הטענות שהעלה בא כוח הנתבעת מס' 1 באשר לטענה לכשלי בא כוח התובע בניהול התביעה בהיבט סדרי הדין וכיבוד צווים שיפוטיים.

כאמור כתיקון לחסר של צירוף תצהיר לפי תקנה 214ג ביקש בא כוח התובע בדיעבד לתקן את תביעתו ולהוסיף עוד סעד שהקשרו לא פורט אלא מתוך תגובתו בבקשה 16 בהתייחס לתשלומים עתידיים, וסעד זה נמחק ביום 5/12/13 בהעדר תגובה של בא כוח התובע (בקשה 8). בקשה לביטול ההחלטה לא נעתרה.

התביעה הוגשה מלכתחילה בתום תקופת ההתיישנות בהתייחס לכל נתבעת. החלת ההחלטה גם על הנתבעת מס' 2 עולה מתקנה 214יא(ז) המפנה לתקנה 143(8) לתקסד"א וסמכות הטבועה של בית המשפט לעשות כן לפני קיום קדם משפט/ ישיבה מקדמית, לנוכח העדר מענה של בא כוח התובע בבקשה 16.

התביעה אפוא נדחית כנגד כל אחד מהנתבעים.

התביעה לפי הסעד היחיד של תביעה כספית על סך של 60,000 ₪ נדחית. התובע ישלם לכל נתבע הוצאות בסך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. סכום שכר הטרחה הוא פועל יוצא מכשלים הדדיים בתיק ובכללם העדר תצהירים לפי תקנות 214ג ו- 214ח מטעם הנתבעים עצמם.

המזכירות תסגור את התיק.