ת"א 21940-08-13 ש' ואח' נ' ש' ואח'

תביעה לפירוק שיתוף בדירת מגורים ברחוב חרב לאת 64 בקרית חיים (להלן: "הדירה"), אשר הצדדים להליך קיבלו את זכויות החכירה בה בירושה מהמנוחה ר' ש' ז"ל שנפטרה ביום 8.6.2010 (להלן: "המנוחה").

התובעים הם בני ובנות המנוחה וכל אחד מהם בעלים של 1/7 מהזכויות בדירה. הנתבעים, המתגוררים בארה"ב, הם נכדי המנוחה (אחיינים של התובעים) וכל אחד מהם רשום כבעלים של 1/21 מהזכויות בה (שלושתם יחד בעלים של 1/7 מהזכויות).

הצדדים הסכימו לפירוק השיתוף בדירה ע"י מכירתה, ובאי כוח הצדדים מונו בהסכמה, ביום 2.3.14, ככונסי נכסים לצורך כך, כאשר בקדם המשפט שהתקיים במעמדם סוכם כי לאחר מכירת הדירה, יביא כל צד את טיעוניו בדבר הסכומים וההוצאות שיש לנכות מכספי המכירה.

ביום 21.6.2014, אושרה מכירת הדירה ע"י בית המשפט, לידי הקונה מר אבלי ז'ק תמורת סך של 1,050,000 ₪, שהופקדו בחשבון הנאמנות המשותף של כונסי הנכסים; לבקשת הצדדים ובהתאם להחלטה שניתנה ביום 10.8.2014, שוחרר מתוך סכום זה, לכל אחד מהתובעים סכום של 100,000 ₪ וסכום זהה שוחרר לנתבעים יחדיו.

עפ"י החלטות נוספות שניתנו בתיק, אושרה העברת התשלומים הבאים מתוך כספי התמורה: הוצאות שמאות (לעריכת שומת היטל השבחה) בסך של 1,416 ₪, דמי תיווך בשיעור 1% + מע"מ למשרד התיווך שקד נכסים (החלטה מיום 10.8.2014), חיוב בגין הפרש היטל השבחה בסך 2,538 ₪ וחיוב כל אחד מהנתבעים בסך 250 ₪ בגין מס שבח (החלטה מיום 29.11.2014).

לאחר שאושר המכר הגישו הצדדים סיכומים מטעמם, בהתאם להסדר הדיוני שהושג ואושר ע"י ביהמ"ש בקדם שהתקיים.

לקראת כתיבת פסה"ד נזקקתי לסיכומי הצדדים. עיון באלה הראה, לדאבוני, כי הצדדים הרחיבו בסיכומיהם את היריעה הרבה מעבר למה שהמסגרת הדיונית של תביעה לפירוק שיתוף מאפשרת וחרגו מגדר המחלוקת המשתקפת מהסעדים הנדרשים בכתבי הטענות והמתווה הדיוני שהוסכם.

הסכמתם הדיונית של הצדדים להגשת סיכומים בשאלת ההוצאות והסכומים שיש לנכות מכספי התמורה, נגזרת ממהות התביעה ומהסעדים המבוקשים בה ומכאן שהדברים כוונו, כך לשיטתי, להוצאות שהוציאו הצדדים או מי מהם לצורך ואגב הליך פירוק השיתוף ובמטרה להעביר את הזכויות בדירה לקונה. אין ולא יכולה להיות הכוונה לכך שבמסגרת סיכומיהם יטענו התובעים להוצאות וסכומים שהוציאו, לטענתם, במהלך השנים, חלקם אף שנים רבות לפני פטירת המנוחה וחלקם אחרי, ואשר אין בינם לבין הדירה נשוא התביעה ובין הליך פירוקה ולא כלום.

בסיכומיהם עתרו למעשה התובעים לחיוב הנתבעים, בין היתר, בתשלומים שוטפים הקשורים בדירה ואשר הוצאו הרבה לפני פטירת המנוחה וגם בתשלומים הקשורים בהחזקתה התקינה של הדירה כגון החלפת דוד שמש, תיקוני אינסטלציה ותשלומים ששולמו לצורך הכשרתה של מרפסת בדירה.

בנוסף עתרו לחיוב הנתבעים להשתתף בהוצאות שנדרשו למחייה הולמת של המנוחה, ובין היתר טיפולי שיניים, כיסא גלגלים מיוחד, הוצאות אמבולנס מזרון מיוחד ופתיחת תיק אפוטרופסות, הוצאות האשפוז, וכן להוצאות לאחר פטירתה, ובין היתר סידורי לוויה, סעודה, מצבה ולוחות הנצחה למנוחה, הוצאות טיפול בצו ירושה ועוד.

כדי לסבר את האוזן יצוין כי התובעים עתרו בסיכומיהם לחיוב הנתבעים בסך של 36,877 ₪ בגין ארנונה, מים, חשמל ושכ"ט עו"ד, סך של 14,790 ₪ בגין אחזקה תקינה של הדירה וסך של 44,000 ₪, בגין הוצאות לאחר הפטירה ובין היתר סידורי לוויה, סעודה, מצבה ולוחות הנצחה למנוחה ובעלה, כל זאת מבלי שננקב סכום אחד מבין אלה בכתב התביעה !

דרישות כספיות אלה, גם אם הנתבעים הגיבו להן בסיכומיהם ואולי בכך גם הסכימו להרחבת חזית, חייב כי יכללו בכתב התביעה, יפורטו ויכומתו במסגרת סעד הכספי מתאים גם כדי שתשולם בגינם אגרה בהתאם, ואין מקום להעלותן לראשונה בסיכומים (תוך צירוף 240 נספחים שונים), ודאי לא כאשר מדובר בדרישות כספיות בהיקף של עשרות אלפי שקלים.