ת"א 21904-07-12 בן שמעון נ' זילניק ואח'

מבוא 

1. תביעה כספית בסכום של 2,500,000 ₪.

2. התובע, יזם ואיש עסקים, הפעיל במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה עסק לניכיון שיקים של חברות קבלניות עבור קבלני המשנה שלהן. הנתבעים: אב ובנו. על פי המפורט בכתב התביעה, עסק נתבע 1 (להלן- "סימי"), במתן הלוואות בריבית במסגרת עסק למימון בנייה, כאשר המשקיע העיקרי באותו העסק היה אביו, נתבע 2 (להלן- "זלניק").

3. התביעה הוגשה בגין הלוואות בסכום של 780,000 ₪ שניתנו על פי הנטען לסימי, בערבותו של התובע. על פי המתואר בכתב התביעה משהתכחש סימי לאותן הלוואות נאלץ התובע לפרוע אותן, ומכאן התביעה. נוסף לסכום הקרן של ההלוואות עתר התובע גם להפרשי הצמדה וריבית מקסימאלית, בהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ- בנקאיות, התשנ"ג- 1993, למשך חודשיים (עד יום 20.9.10), ובתוספת ריבית פיגורים מקסימאלית על פי החוק האמור לתקופה שלאחר מכן. התובע עתר להחזר עלות הוצאות טיסה שהיו לו בשל 3 נסיעות לקנדה ובחזרה, שנעשו בניסיון לגבות את החוב מהנתבעים, וכן להוצאות בגין ימי העבודה שהפסיד בגין אותן נסיעות. כמו כן עתר התובע לפיצוי בגין פגיעה במוניטין ובגין עוגמת נפש שנגרמה לו בעקבות אי פירעון ההלוואות.

4. התובע פירט בכתב התביעה כי בביקורו השלישי בקנדה לשם ניסיון לגבות את החוב, נעצר בעקבות תלונות שווא שהגישו נגדו הנתבעים בגין סחיטה באיומים, מאוחר יותר אף הוגש נגדו כתב אישום בקנדה בגין אותן תלונות. בשל אלו עתר התובע לפיצול סעדים, כדי שיהיה באפשרותו להגיש תביעה בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות ההליכים האמורים לאחר שנזקיו יתגבשו.

5. אקדים ואציין כי לאחר שמיעת הראיות וטענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את התביעה בחלקה.

   תמצית טענות הצדדים 

6. טענתו של התובע, בקצירת האומר, הינה כי לבקשתו של סימי, דאג לו התובע לקבלת הלוואות מאת שניים ממכריו. ההלוואות ניתנו לפרקי זמן קצרים, של כחודש עד חודשיים, בערבותו של התובע. נטען כי חרף התגייסותו של התובע לסייע לסימי, התכחש סימי להלוואות ונמנע מלפרוע אותן, ועל כן נאלץ התובע לפרוע את ההלוואות בעצמו. לא זו אף זו. "כפיות הטובה" של סימי, כפי שהוגדרה על ידי התובע, באה לידי ביטוי לא רק בהתכחשותו להלוואות ובהימנעותו מפירעונן, אלא גם בניסיונו של סימי לסבך את התובע במאסר ממושך במדינה זרה, בכך שטפל על התובע האשמות של סחיטה ואיומים. בעטיין של האשמות השווא נעצר התובע בהגיעו לקנדה לשם הסדרת פירעון החוב, שהה במעצר בן 6 ימים, והואשם. התובע הוסיף כי בעקבות הפרשה וההוצאות שנגרמו לו בגינה, ובעקבות הפגיעה במוניטין שלו, נקלע הוא עצמו לקשיים כלכליים, נאלץ למכור את ביתו ולסגור את עסקו.

7. הנתבעים הכחישו מנגד את קבלת ההלוואות וטענו כי התובע ביקש למצוא "כיס עמוק" אשר יממן את חובו של אדם אחר לתובע, ששמו גיל מסטיי. עוד נטען כי ככל שניתנו ההלוואות הנטענות בכתב התביעה, הן ניתנו לגיל מסטיי ולא לסימי. הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובע לא בחל באמצעים לנסות לסחוט מהם סכומי כסף, תוך שימוש בהטרדה ובאיומים, אף שלא נתן למי מהם כל הלוואה.

   עובדות רקע רלוונטיות