ת"א 21873-01-14 סניר נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

בפניי בקשת התובעת למינוי מומחה, בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ו-1986.

לאחר הדיון שבתי ועיינתי בתיעוד הרפואי אשר צירפו הצדדים לבקשה ולתביעה מחד גיסא וכן לתגובה לבקשה ולכתב ההגנה מאידך גיסא, כמו גם בתיעוד נוסף שהגישו הצדדים בדיון.

הכלל - כידוע, הרף בנוגע למינוי מומחים בתביעות פלת"ד איננו גבוה, שכן התובע מנוע מהוכחת נכות רפואית בדרך אחרת ועל מנת שלא לחסום אותו מהוכחת טענותיו. עם זאת, מינוי מומחה עדיין איננו אוטומטי אלא יש צורך לבחון בכל מקרה ומקרה אם אמנם ישנה "ראשית ראיה", הגם שהבחינה נערכת באופן המקל עם התובע, על פי אמת מידה מרחיבה, וככל שישנם ספקות על פי רוב הם מצדיקים מינוי מומחה. איזון מדוייק יותר בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים בשלב דיוני זה ניתן להשיג תוך עשיית שימוש בסוגיית הנשיאה בעלות מינוי המומחה [ראו, למשל: רע"א 4911/09 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' כשרי (29.7.09), מפי כב' השופט א' ריבלין]. הגם ש"ברירת המחדל" הינה הטלת מימון הביניים על המבטחת, במקרים בהם מתעורר "ספק של ממש שמא לתובע לא נגרמה כל נכות בתחום בו מתבקש המינוי", אזי "יש מקום לשקול להטיל על הנפגע לשאת במימון הביניים של שכר המומחה" [רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.12), סעיף 20 סיפא, מפי כב' השופט צ' זילברטל]. יש מקום לשקול לעשות כן אף במקרים גבוליים, אולם לאחר הפעלת שיקול דעת ותוך נקיטה בזהירות המתבקשת [שם].

מן הכלל אל הפרט - בענייננו, על מנת שלא לחסום את דרכה של התובעת ימונה מומחה, אולם שוכנעתי כי מקרה זה נמנה על סוג המקרים בהם מן הראוי להטיל על התובעת לשאת בשכ"ט המומחה בשלב דיוני זה.

התובעת נבדקה בחדר המיון ביום התאונה בידי אורתופד, אשר העלה על הכתב את תלונתה בדבר כאבים בצוואר ובגב התחתון, אך הוסיף וציין כי בבדיקה היא מתהלכת ומתכופפת ללא קושי, אין סימן חיצוני לחבלה, אין חוסרים נוירוואסקולריים ב- 4 גפיים, ובצילומי עמ"ש לא נראו שברים.

גם בבדיקה ע"י אורתופד מספר שבועות לאחר התאונה (סיכום יעוץ מיום 25.10.10) נמצאו טווחי תנועה טובים בגב ובצוואר, וצויינו ממצאים תקינים נוספים.

גם בבדיקת אמ.אר.איי. מיום 13.10.11 לא נמצאו ממצאים הראויים לציון.

אמנם בבדיקת סי.טי מיום 24.2.13 נמצא ממצא של בלט דיסק קל, שלא ברור הקשר הסיבתי בינו ובין התאונה, ומאחר ונקודה זו טעונה בירור זה לא תידחה הבקשה, כאמור בפתח הדברים. אולם ראוי לציין כי על אף ריבוי התלונות הסובייקטיביות בשנה שלאחר התאונה, נראה לכאורה כי יש ממש בטענת הנתבעת לפיה לאחר בדיקת האמ.אר.איי. מאוקטובר 2011 ועד למועד בו נערכה בדיקה אחרונה זו בשנת 2013, אין תיעוד לא רק בדבר רצף טיפולי אלא אף לא בנוגע להמשך תלונות.

ברקע הדברים ישנן גם טענות מצד הנתבעת בנוגע לתום הלב של התובעת לאור תצהיר הבריאות שלה בהינתן תיעוד רפואי ביחס לתאונה קודמת מיום 12.7.05, הכולל תלונות על כאבים בעמ"ש.

לסיכום - מאחר ויש ספק של ממש שמא לתובעת לא נגרמה נכות כתוצאה מהתאונה, ימונה מומחה, תוך הטלת שכרו על התובעת בשלב הנוכחי. החלטה בדבר המינוי תישלח בנפרד, ולמען הסר ספק הצדדים לא ימציאו למומחה החלטה זו.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ד, 07 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.