ת"א 21867-12-10 ש.י. אינסטלציה ותשתית שמאי בע"מ נ' אבו ליל

בפני תביעה כספית בגין אי תשלום תמורת סחורה אשר רכש הנתבע מהתובעת.

1.על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 31.12.08 רכש הנתבע מהתובעת מוצרי אינסטלציה (להלן: "הסחורה"). הסחורה סופקה לנתבע, אולם, לטענת התובעת, על אף הדרישות החוזרות והנשנות, לא שולמה תמורת הסחורה ע"י הנתבע.

מכאן הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר, במסגרתה דורשת התובעת חיוב הנתבע בתשלום סכום החוב בגין הסחורה שסופקה, אשר עמד, לטענתה, עד ליום 31.12.08, על סך של 112,035 ₪, זאת בנוסף לריבית שנצברה על סך של 3,913.14 ₪.

בהסכמת הצדדים, ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתצהיר שצורף לבקשה למתן רשות להתגונן שימש ככתב הגנה.

2.לטענת הנתבע, הוא החל לעבוד אצל התובעת באמצע שנת 2006, ובזמן היותו עובד התובעת, הוסכם בינו ובין התובעת על אספקת הסחורה תמורה תשלום סך של 97,000 ש"ח. לטענתו, התובעת קיבלה תמורת הסחורה, אולם זו לא טרחה להוציא קבלות כלשהן בגין תשלום התמורה. לטענתו, במעמד הזמנת הסחורה, ביום 21.11.07, שילם אביו של הנתבע סך של 25,000 ₪, במזומן, לידי הפקידה של התובעת, גב' ג'ומאנה חאמד, וכן הופקדו בידיה 12 המחאות על סך של 6,000 ₪, כאשר מועד הפירעון של כל אחת מההמחאות היה ב-28 לכל חודש, החל מ-28.12.07, ובסה"כ 97,000 ₪.

עוד נטען, כי בסמוך לכל ה-10 של כל חודש, ועם הפקדת משכורתו על ידי התובעת בחשבון הבנק של הנתבע, הנתבע נהג למשוך את משכורתו מהבנק ולהשלים את ההפרש עד לסך של 6,000 ₪, להעביר את הסכום לידי הפקידה הנ"ל ולקבל בחזרה את השיק שאמור היה להיפרע. לטענת הנתבע, כך היה נהוג בכל חודש, למעט השיק האחרון, אשר אומנם שולם במזומן, אך לא הוחזר לידיו בשל פטירת אביו של מנהל התובעת, ונשאר בידי מנהל התובעת.

3.מטעם התובעת העידו: יעקב שמאי, הבעלים והמנהל של התובעת (להלן: "יעקב") והגב' ג'ומאנה חאמד, סמנכ"לית התובעת (להלן: "ג'ומאנה").

מטעם הנתבע העידו: הנתבע בעצמו, אבי הנתבע, מוסא אבו ליל (להלן: "מוסא"), אחי הנתבע, עאבד אבו ליל, אשר מחשבונו נמשכו השיקים (להלן: "עאבד"), וכן ח'ליל אבו ליל וחוסני אבו ליל, עדי ראיה (להלן: ""ח'ליל" ו-"חוסני") ומר גלעד כץ, שהועסק אצל התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה, גם הוא עד ראיה (להלן: "גלעד").

טענת "הודאה והדחה"

4.בין הצדדים קיימת מחלוקת סביב השאלה האם מדובר בטענת "הודאה והדחה".

לטענת התובעת, הואיל והנתבע הודה שהתבצעה עסקה בין הצדדים, לפיה התובעת העבירה את הסחורה לידי הנתבע, והואיל ואין חולק לגבי החשבוניות, אישורי משלוח וביצוע העבודות, אזי מדובר בטענת "הודאה והדחה", כשהמחלוקת הינה אך ורק סביב השאלה האם הנתבע פרע את מלוא חובו והאם הוא קיבל פטור מתשלום המע"מ.

מנגד, לטענת הנתבע, כשאין הודאה בכל העובדות של עילת התביעה, לא ניתן לראות בכך כטענת "הודאה והדחה", ולמעשה די בהכחשת אחת מהעובדות המקימות את עילת התביעה כדי שנטל השכנוע יישאר על כתפה של התובעת. לטענתו, הוא לא הודה בכל העובדות המקימות עילת התביעה, לרבות סכום התביעה ומועד רכישת הסחורה. על כן, אין המדובר בטענת הודאה והדחה.