ת"א 21828-12-13 טי.ל.וי מודלס יזמות והפקה בע"מ נ' בן שושן ואח'

בעניין נאות אואזיס, שב בית המשפט העליון ונדרש לסוגיית חיוב בערובה של חברה בע"מ, וביסס את הגישה לפיה על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה. בשלב השני, על בית המשפט להחליט אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה בערובה (ראו, למשל, ע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (2009); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (2011); רע"א 7706/12 עירית ירושלים נ' שירותי מזון בע"מ (2012)).

בעניין ל.א. הנדסה ממוחשבת נקבע, כי בשלב השני "הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת- להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערובה, ובדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. משנסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע, מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים".

הנטל להוכיח יכולת כלכלית ולסתור את החזקה על פי סעיף 353א אינו תיאורטי. מצופה, כי החברה תפרט באמצעות רו"ח מטעמה את רווחיה, מצב השעבודים המוטלים עליה וכיוצ"ב (ראו, למשל, ת"א 8607-06-11 ארט יודאיקה בע"מ נ' גץ טלי עד שינוע בע"מ (2011).

במקרה הנדון צירפה המשיבה לתגובתה עותק מתדפיס חשבון העו"ש, נכון לחודשים אוגוסט-אוקטובר 2014; צילום רישיון רכב; דו"ח כספי לשנת 2013, אישור רואה חשבון ואישור יועץ מס.

מתדפיס חשבון העו"ש של המשיבה, ניתן ללמוד כי החשבון מתנהל ביתרת זכות לאורך החודשים האחרונים, וכי נרשמת יציבות בהכנסותיה של המשיבה. אישורו של יועץ מס, אשר צורף אף הוא לתגובה לבקשה, מלמד על כך שהיתרה המשוערכת של המשיבה, נכון ליום 30.11.14 עומדת על 329,323 ₪.

לבסוף, דו"ח רואה החשבון שצורף לתגובה מפרט את רכושה של המשיבה, התחייבויותיה השוטפות וגרעון בהון. כל אלו מלמדים על איתנותה הכלכלית של החברה, ועל כך כי אם תידחה תביעתה- יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות המבקש.

מעבר לנתונים הכספיים המלמדים על מצבה הכלכלי של החברה, אציין, כי הבקשה היא לאקונית, ואינה מנמקת כנדרש מדוע יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה. דומה, כי המבקש "דילג" על שלב הבדיקה הראשון, העוסק במצבה הכלכלי של החברה התובעת, ובחר להניח כי מדובר בחברה שמצבה אינו שפיר. המבקש הסתפק באמירה, לפיה "לדיון שהתקיים בתיק לא הגיע אף נציג אחד מטעם המשיבה..., דבר אשר מעצים את החשש כי מדובר בתובעת חסרת נכסים ו/או פעילות כלשהי" (סעיף 14 לבקשה). מעבר לכך, עוסקת כל כולה של הבקשה בסיכוייה הקלושים של התביעה, לשיטת המבקש. גם בענין זה לא דק המבקש פורתא. הטענה כי הדוגמנית שילמה עבור התמונות אינה מלמדת כשלעצמה, כי זכויות הקנין בהן שייכות לה ולא למשיבה. מדובר בטענה עובדתית, שטרם הוכחה.

בסיכומם של דברים, לא מצאתי לנכון לפקפק ביכולתה של המשיבה לשאת בהוצאות המבקש. בנוסף, לא שוכנעתי בשלב זה של הדיון, כי סיכוייה של התביעה להתקבל נמוכים, כטענת המבקש.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪.