ת"א 21819-09-12 ש' נ' המועצה הדתית עכו והמחוז

בפני תביעה לפיצויים בגין עגמת נפש, שנגרמו לתובעת מאז שנודע לה, כי לא ניתן לאתר את קבר בנה הקטין, ש .י ז"ל.

אין צריך לומר, עד כמה ספוג העניין שלפני יגון, כאב ושכול.

רקע עובדתי:

התובעת, תושבת עכו, שכלה לפני כחמישים שנה, את בנה הקטין, י. ש.  ז"ל, אשר נפטר ביום 26/5/1966 שהיה בן 3 חודשים ונקבר בבית העלמין הישן בעכו.

בשנת 1999 זומנה התובעת לוועדה שהוקמה לצורך בדיקת נושא הקבורה בבית העלמין הישן בעכו, הגיעה יחד עם בנה לבית העלמין ושם נודע לה על העלמות קבר בנה ש. י. ז"ל וכי לא ניתן לאתר את קברו.

התובעת טענה בכתב התביעה, כי לאחר פטירת בנה, הציבה מצבה מעל הקבר, אך בשל נסיבות אישיות, מיעטה לבקר בקבר במהלך השנים, אולם משהחלו שמועות על התנהלות לקויה של הנתבעת בשמירה על הקברים, מיהרה לבית העלמין, אולם לא איתרה את הקבר.

כל פניותיה לנתבעת לא הניבו פרי והקבר טרם נמצא עד היום, למרות כל הפעולות, לרבות פעולות מיפוי שבוצעו.

הנתבעת טוענת, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, כיוון שחלפו כ- 50 שנה מאז פטירת בנה המנוח ו- 39 שנים מאז חלוף תקופת ההתיישנות וכי מאז שנת 1999, נודע לתובעת על העלמות קבר בנה ואף זומנה לראיון טלוויזיוני כדי להעיד על נושא ההעלמות.

עוד טוענת הנתבעת, כי מדובר בעדות יחידה, עדות שכללה סתירות ובקיעים בפרטים מהותיים וכי לא הצליחה התובעת להוכיח את תביעתה.